זה לא הגיל זה התרגיל!

שבוע לפני חג הפסח הבא עלינו לטובה, שהוא כמובן כולו עלינו, אנחנו מגלים מה גילנו ואת שובל השמחה שבחיינו, הנכדים. כלומר, אנחנו הרי צעירים, לגמרי, לפי הסימנים הבאים: מרגישים כמו פעם, כמעט כלום לא כואב, עדיין רוחצים בים או לפחות הולכים בטיילת, רצים להרצאות, סרטים והצגות, מתלבשים ומתגנדרים, לומדים לתואר נוסף שני או שלישי, מרחיקים בטיולים לחו"ל. הכול אותו דבר, ושלא ייגמר לעולם, חוץ מדבר אחד שמסגיר אותנו ואין איפה להחביא אותו – גיל הילדים, 40-30 ויותר, וגיל הנכדים 18-4 ויותר.
אז באופן יומיומי-שבועי-שנתי זה לא חשוב אם נקרא לעצמנו זקן, קשיש, הגיל השלישי, אזרח ותיק, פנסיונר או סבא וסבתא. מה שבאמת קובע זה השבוע שלפני ליל הסדר. אם כבר נקראתם לדגל, ולפני השבת הנוכחית כבר נסעתם ליומיים להיות בייביסיטר, ועכשיו, ביום ראשון, יבואו כתריסר נכדים להיות אצלכם בקייטנת סבא סבתא – זה התרגיל שמסגיר את הגיל!
הכינו מראש אוכל טוב שהם אוהבים – בריאות שיאכלו בבית – או להפך, הכינו אוכל שבעיניכם הוא חשוב ובריא – להשלמת מה שרגילים בבית. קחו בספרייה השכונתית כמה ספרים יפים ומרתקים לקריאה, ואולי תגלו סרט טוב לילדים בכל הגילאים. בחנות ליצירה ישנם צבעים, דפים, חרוזים, דבקים, והמצאות שונות שלהורים אף פעם אין פנאי להתעסק בהם, או אספו שטויות נחמדות למחזור והאינטרנט כבר יציע מה לעשות אתם.
החזיקו מעמד וחייכו לכבוד שובל השמחה שבחיינו – זה לא הגיל זה התרגיל!