יום המשפחה 2015 – כשהילדים עוזבים את הבית – ה"קן המתרוקן"

ד"ר שרה ברסלרמן · 18 בפברואר 2015

ה"קן המתרוקן" הוא השלב המשפחתי שבו הילדים הבוגרים עוזבים את הבית ופונים לחייהם הנפרדים. בבית נשארים בני הזוג שסיימו את תפקידם ההורי הפעיל, ומאותגרים בשינויים האישיים, הזוגיים והמשפחתיים הנובעים מכך.

שלב זה הנו נקודת מפנה דרמטית בזוגיות, והוא נמשך עד פרישת בני הזוג מעבודה או מות אחד מהם. בדרך כלל זוהי התקופה הארוכה ביותר במחזור חיי המשפחה, שבה המשימה ההתפתחותית של ההורים היא ל"שחרר" את הילדים לדרכם החדשה.

עד לפני כשני עשורים תואר שלב זה בתיאוריות הפסיכולוגיות והמשפחתיות כמאופיין בקושי של ההורים לשחרר את הילדים לדרכם, בעיקר של האמהות. ההסבר הפסיכולוגי והסוציולוגי לכך התבסס על העובדה שנשים רבות עסקו בעיקר בגידול וחינוך הילדים ופחות בעבודה מחוץ לבית. מכאן ברור שאישה שעיקר תפקידה ודימוייה האישי והמשפחתי מתבססים על תפקידה האמהי, עלולה לחוות את שלב היציאה של הילדים מהבית באופן קשה ומדכא, המותיר בה חלל ריק. כיום יש התייחסות לכך ששלב ה"קן המתרוקן" אינו בהכרח קשור בירידה בתפקוד, במצב הרוח ובשביעות הרצון של נשים וגברים מהחיים.

השינוי בתפיסת שלב זה קשור בשינויים שהתרחשו בעשורים האחרונים:

יותר נשים עובדות מחוץ לבית, ויציאת הילדים מהבית אינה מותירה אותן נטולות תפקיד ואינה פוגעת בתחושת הערך העצמי שלהן.
יותר ילדים בוגרים נשארים בבית ההורים, וכאשר הדבר סוף-סוף קורה, ההורים בשלים יותר לתהליך זה.
תוחלת החיים המתארכת יצרה מצב שבו הגיל הממוצע של הורים שילדיהם עזבו את הבית, גיל חמישים, נחשב מבחינות רבות לגיל שבו עדיין אפשר להגשים חלומות…

הזוגיות - עזיבת הילדים את הבית מותירה לבני הזוג פרק זמן של כשלושים שנה להיות עם עצמם, מעין חזרה לתחילת הנישואין, ללא ילדים בבית. זהו פרק זמן ארוך למדי, ובו יש צורך לבחון מחדש את היחסים הזוגיים עצמם, ללא המיסוך של התפקיד ההורי, ללא הילדים כ"מבודדים" בין ההורים במצבי קונפליקט. לחצו על הציור להגדלה: אז'ן דלאקרואה – זוג על המרפסת

אם היחסים בין בני הזוג לא היו טובים, או שהנישואין החזיקו מעמד רק בגלל הילדים, זהו הזמן שבו מתערערים יסודותיהם. זוגות שלא פיתחו במשך השנים מערכת יחסים שאינה תלויה בהורותם, עלולים למצוא עצמם עם תחושה זרות וניכור כלפי בן הזוג וריקנות בחיים הזוגיים.

במידה שבשלב "התרוקנות הקן" מוצאים בני זוג עצמם מנוכרים זה לזה, ייתכן כי הם יעדיפו לנסות ולהציל את עשרות השנים שעדיין נותרו להם, על ידי גירושין ומציאת זוגיות חדשה, או אפילו בהסתפקות בחיים לבד, מאשר להמשיך בחיים זוגיים נטולי קרבה ומשמעות אמתית.

זוגות אחרים עשויים להחליט כי הם מעוניינים לשקם את הזוגיות שהוזנחה במשך שנות ההורות הפעילה – ויפנו לטיפול זוגי. ייתכן כי רובם ימשיכו בחיים הקיימים, ויתנו מקום מרכזי לילדים הנשואים ולנכדים, ממש כמו פעם…

יחסי הורים-ילדים

יחסים תקינים ונכונים בין הורים וילדים הם יחסים המותאמים בגמישות לשלבי ההתפתחות המשתנים של הילדים. יכולתם של ילדים לדאוג לעצמם משתנה עם גדילתם, וההורים אמורים לספק להם תנאים נאותים לעבור בגמישות ובביטחון משלב לשלב.

בשלב הראשון של היחסים, הילדים הקטנים תלויים לחלוטין בהורים. התינוק והילד הצעיר לא יוכלו להתקיים ללא אהבה, מזון, חימום, ביטחון וכו'. בשלב השני, טרום גיל ההתבגרות, הילדים מכינים עצמם לעצמאות, ועל ההורים לספק להם את התנאים לכך. השלב השלישי הנו שלב הביצוע של היציאה לעצמאות, המתחיל בגיל ההתבגרות ונמשך עד שלב התרוקנות הקן. בשלב זה חיוני שההורים יתמכו ויעודדו את היציאה של הילד/ה הבוגר/ת לדרכו העצמאית. בשלב זה על ההורים להתמודד עם האתגר הקשה של מעבר מתפיסת הבן או הבת כ"ילד" לתפיסתם כאנשים בוגרים, חכמים ואחראים לעצמם.

שלב התרוקנות הקן, לכשעצמו, אינו מבטיח יציאה לעצמאות מלאה ואינו מסמן את הנפרדות הרגשית והחומרית של ילדים מהוריהם. ייתכנו כמובן מקרים שבהם הילדים עזבו את הבית, אך עדיין מסתמכים על הוריהם רגשית או כלכלית. ישנם מקרים שבהם הילדים הצליחו לעשות כראוי את הנפרדות מההורים, אלא שההורים מקשים עליהם להיפרד כראוי, ומציפים אותם בטלפונים ו/או ברגשות אשמה. על ילדים כאלו אנו אומרים: "הילדים עזבו את הבית, אך הבית לא עזב אותם"…

כאן יש להבהיר באופן הנחרץ ביותר: ילדים אינם אמורים למלא תפקיד וחלל בחיי הוריהם! ההורים חייבים לקבל את השינוי ביחסים כשינוי טבעי וכהוכחה לכך שהם עשו את תפקידם ההורי בהצלחה, ולכן ילדיהם יכולים לעבור לעצמאות ונפרדות.

היבטים חיוביים ושליליים של שלב התרוקנות הקן

ההיבטים השליליים: כאשר יציאת הילדים לעצמאות מתפרשת כאובדן ממשי, ההורים – שניהם או אחד מהם – עלולים להיכנס לתחושת אבל, לדיכאון, ולקושי רגשי לשחרר את הילדים. עזיבת הילדים את הבית עלולה לעורר תחושות של חרדת נטישה ובדידות. כאשר שלב זה נתפס בהיבט השלילי שלו, הוא עלול ליצור אצל ההורה תחושת חוסר נחיצות ואובדן ערך עצמי. מכאן עלולים להתרחש שינויים אישיותיים במצב הרוח, בדימוי העצמי ובביטחון העצמי, במערכות יחסים זוגיות, משפחתיות וחברתיות ועוד.

ההיבטים החיוביים: שלב זה יוצר בית שקט יותר, המחייב פחות מטלות של כביסה, בישול, קניות וניקיון. הורים שילדיהם יצאו מהבית מגלים שההוצאות הכלכליות הנוגעות לבית הצטמצמו. שילוח הילדים מהבית משנה את התיפקוד ההורי, אך גם את התיפקוד הזוגי, האישי והחברתי. מכאן מתפנה לכל אחד מבני הזוג זמן רב יותר לפעולות פנאי ולמשימות חברתיות, אישיות וזוגיות. עצם העובדה שהילדים יצאו מבית לדרכם העצמאית, מהווה הוכחה להורים שהם ביצעו את תפקידם ההורי היטב, וגילו ילדים שיכולים לתפקד באופן עצמאי ונאות.

טיפים: