פילנתרופיה זה חשוב? קפיצת הדרך של הפילנתרופיה הישראלית

בחגיגות ה-60 לתזמורת הפילהרמונית הישראלית, אשר נערכו בשנת 1998, גויסו כ-400 אלף שקלים. זה נשמע סכום מרשים, אך הוא מתגמד לעומת הסכום שגויס עשור לאחר מכן, ב-2008, כאשר התזמורת ציינה שבעים שנות פעילות : במסגרת החגיגות נאספו מתורמים פרטיים לא פחות משמונה מיליון שקלים. הקפיצה הזו מעידה על מגמה נרחבת ומשמעותית יותר: הפילנתרופיה הישראלית עשתה קפיצה גדולה בעשור האחרון. הונם של עשירי ישראל גדל מאד. הם למדו מעמיתיהם בארה"ב ורבים מהם תורמים סכומים משמעותיים לעמותות.
אתרי גיוס המונים (crowdfunding) החלו לפעול לפני מספר שנים. העמותות מנצלות אפיק זה ופונות ישירות לציבור הרחב ומגייסות מימון עבור פרויקטים מגוונים. לדוגמה, "חוות החופש" – שהיא עמותה יחסית חדשה ששמה לה למטרה לחנך לחמלה וסבלנות כלפי כל בעלי החיים – גייסה תוך מספר שבועות 400 אלף שקלים מציבור תומכיה. יש בארץ כעשרה אתרים לגיוס המונים ובחו"ל ישנם מאות. עד היום גויסו עשרות מיליונים לעמותות באמצעות אפיק זה.
בשנים האחרונות התארגנו כ-20 פילנתרופים גדולים ופתחו ביוזמה הנקראת "יכולים נותנים". הם עוסקים בקידום תרבות הנתינה בארץ, בצירוף אנשים פרטיים אמידים למעגל הנתינה, וגם במחקר ובסטטיסטיקה בנושא. לפני מספר חודשים התקיים כנס ראשון מסוגו על פילנתרופיה בישראל שבו השתתפו כ-170 תורמים גדולים ומנהלי קרנות. צעדים אלה מקדמים מאוד את התרומה בארץ, בעיקר מאנשים פרטיים שצברו הון ומבקשים לחלוק אותו עם הציבור הרחב ולקדם מטרות הקרובות לליבם.
מיזם חדש ופורץ דרך בשם ״עיגול לטובה״ קיים בישראל מאז שנת 2009. במסגרתו אנשים פרטיים מעגלים את חיוביהם בכרטיס האשראי וכסף זה נתרם לעמותות שונות לבחירתם. כ-200 אלף בני אדם השתמשו עד כה במיזם, ומדי חודש נאספים דרכו כשמונה מיליון שקלים לטובת כ-150 עמותות. מעגל זה של תורמים ועמותות יגדל כל שנה יותר ויותר.
ישראלים אמידים נותנים בשנים האחרונות יותר ויותר כסף להקמת בניינים נוספים במוזיאונים הגדולים, בבתי חולים, במוסדות תרבות ובאוניברסיטאות. כך למשל, חיים כצמן, משפחת עזריאלי, משפחת ורטהיימר, משפחת צוקר, משפחת הורביץ, משפחת שטיינמץ, משפחת אריסון ורבים אחרים הנציחו את יקיריהם. התרומות נעות בין 20 מיליון למאה מיליון שקלים לתרומה, סדרי גודל שלא היו רווחים לפני כעשור. רוב הבניינים עד אז נתרמו על ידי תורמים מחו"ל, בעיקר מארה"ב.
לפני שנים, חלק גדול מהתרומות ניתנו לארגונים של אנשים עם מוגבלויות, עיוורים, חירשים, ילדים אוטיסטים ועוד. בשנים האחרונות, ארגוני חינוך, תרבות, לרווחת בעלי חיים ולזכויות האזרח הם אלה שזוכים במרב התרומות.
העושר המשפחתי בארץ הולך וגדל, אולם מגייסי הכספים בארץ חוששים לרוב לפנות לאנשים אמידים. גם ועדי מנהלים פעילים ותורמים נעדרים כמעט לגמרי מנוף העמותות, דבר שמקשה על אנשי המקצוע בגיוס כספים להרחיב את מעגל התורמים הפוטנציאליים.
לעומת פילנתרופים אמריקאים כמו ביל ומלינדה גייטס, מארק צוקרברג ורבים אחרים בעמק הסיליקון, שהפכו בארה"ב לגיבורי תרבות, בישראל היחס לעשירים ולתורמים רווי בביקורת ובקנאה. דרוש כאן שינוי חברתי שידרבן את העשירים לתרום תוך מתן הערכה, הוקרה וכבוד.
זאת ועוד – בניגוד לארה״ב למשל, המכירה בתרומות לצורכי מסים, מדינת ישראל לא מעודדת אנשים לתרום. אין ישות משפטית הנקראת "קרן". אין הקלות במס למי שמבקש להקים קרן פילנתרופית. הפטור ממס לתורמים בגובה 35% היורדים מהמס ניתן רק לכ-5000 עמותות, והוא מוגבל לסכום של כשמונה מיליון שקלים לאדם בשנה. זה עדיין רחוק מהטבת המס בחלק מארצות אירופה, ארה"ב וקנדה. מדינת ישראל תעשה טוב אם תגדיל את הפטור ממס בצורה משמעותית ותדרבן אנשים אמידים להקים קרנות פילנתרופיות.
בכיוון זה טמון פוטנציאל גדול לפתרון בעיות קשות במדינה בתחומי הרווחה, הבריאות והעוני. כך הכסף הגדול שנעשה על גבם של האזרחים יחזור לאלה שבאמת זקוקים לו, החלשים בחברה, ומדינת ישראל שאינה יכולה לשאת בעומס הצרכים הרבים – תצא נשכרת. על מנת ששינוי כזה יקרה יש להוביל חקיקה להטבות מס נרחבות יותר לתורמים ובמקביל לחזק את הקשרים בין עמותות ספציפיות לתורמים שחולקים את השקפת העולם שהן מקדמות.
—————-
איציק פלטק, בעל חברת פלטק את שחם גיוס משאבים בע"מ, עוסק בגיוס משאבים כ-25 שנה.