ולפעמים החגיגה נגמרת – לאן נעלם 'שבוע הספר' בחיפה

בזמן שבארץ נהנים מחגיגת 'חודש הקריאה', ששיאו ב'שבוע הספר' המסורתי – בחיפה יצרו מתכונת חדשה שבסופה אין 'שבוע הספר' כלל ולא ספרים חדשים בפרט. מדוע?

למרות הזהות בתאריכים עם 'שבוע הספר' בכל הארץ, לעיריית חיפה יש תכנית אחרת לגמרי  ל'חודש הקריאה'. תכנית שנראית על פניו כנחמדה ומגוונת, שתתפוס בוודאי קהלים רבים, תעורר אולי את הכרמלית הרדומה וגם כמה בתי קפה ברחבי העיר – אבל חסרה!

מה חסר? חסרים דוכני הספרים החדשים. אין מתחם המו"לים ל'שבוע הספר'. מי שנפגע מכך זאת אוכלוסיית המבוגרים והקשישים שרוצים חדשנות: לראות את הספרים שיצאו לאור בשנה האחרונה וחיכו להם מאז פרס ספיר; שרוצים להיפגש שוב כמדי שנה ב'טיול השנתי' סביב דוכני הספרים החדשים עם ריח הנייר הטרי; שמחפשים ספרים חדשים ונוסטלגיים כמתנה לנכדים. הקשישים גם מתקשים להגיע להדר ולעיר התחתית – ובשביל מה? אילו התגוררו סמוך למסלול נסיעת הכרמלית, דיינו. אילו חיפשו את כיכר פריז, דיינו. אבל בתי הקפה בהלל-מסדה, זה ממש לא לגילנו. ובעיקר – המבוגרים לא מעוניינים לדוש שוב בספרים משומשים עד ישנים. ועוד לשלם 15 ש"ח דמי כניסה ולהביא ספר יד-שנייה?  

רוני גרוסמן, דובר עיריית חיפה, אומר שארגון המו"לים סירב לפתוח כאן את שבוע הספר. לכן ארגנה העירייה שלושה מתחמים: האחד בעיר התחתית, הכניסה חופשית, אפשר להגיע בכרמלית; שני בבתי הקפה בהדר, גם כן חופשי; מתחם שלישי – במרכז הכרמל, שם דמי הכניסה ל'שוק קח-תן' של ספרים יד שנייה הם 15 ש"ח. אמנון בן-שמואל, מנכ"ל התאחדות המו"לים טוען, כי העירייה איננה רוצה להשקיע כספים ב'שבוע הספר' ולכן היא שברה את הכלים: 1. בניגוד לתנאים, העירייה מחלקת את האירוע לשלושה מתחמים במקום לרכזו במתחם אחד ויחיד.  2. בניגוד לתנאים, העירייה מקיימת במקביל שוק יד שנייה שמתחרה ב'שבוע הספר' ונהנה מהמוניטין שלו שקיים עשרות שנים.  3. בניגוד לתנאי שהכניסה בחינם, העירייה גובה דמי כניסה. במילים אחרות – העירייה 'תופסת טרמפ' על 'חודש הקריאה' הארצי שפסגתו וסיומו ב'שבוע הספר' ומציעה 'שוק קח תן' – מסחר בספרי יד שנייה – וגובה דמי כניסה. האם כתוצאה מכך יתמלאו בתי הקפה בהדר ותינצל הכרמלית?  

אתו"ס ועירייה יקרים, ספרים בעידן המודרני שייכים גם לנו ובשבילנו לא פחות מאשר לילדי המחשב ולאפליקציות הצעירים. החזירו לנו את חגיגת 'שבוע הספר' קרוב לבית, את ריח הנייר החדש, את טעם המסורת – ולא שוק ספרים מיד שנייה שאנחנו מחליפים בעצמנו בינינו כל השנה.  

לקינוח – המלצה על ספר חדש-ותיק במושגי גילנו – השף הסיני האחרון מאת ניקול מונס (2010). עיתונאית אמריקנית מספרת את תולדות הקולינריה הסינית מימי שורשיה הקדומים ועד ימינו אלה באמצעות פגישות במסעדות עם שפים סינים ברחבי המדינה. מותח ומרתק, אנושי ואותנטי. 10 בסולם סבא.