החתן והחותנת – עוד מיתוס?

אולי תאהבו גם...

2 תגובות

  1. מאת ציפי:

    כתבה מרתקת. הבעיה אצלי – אני החמות. כלומר בני הוא החתן – שאני ממש מזהה בשנים האחרונות קרבה גדולה בין כלתי לאמה. בהתחלה ראיתי את זה כדבר חיובי מאוד. אחר כך הבנתי שהחותנת לא מפרגנת לבן שלי. ולמעשה גורמת לבתה לא לתמוך בו. אז עכשיו אני פשוט מרחמת על בני שנקלע לסיטואציה כזאת ושאין כוח או יכולת להתמודד איתה. אולי הוא אפילו לא מזהה אותה. למשל, אמה של כלתי תמיד מתנגדת שהם יעברו דירה רחוק ממנה. כי לפני כמעט 10 שנים היא התאלמנה. אנחנו מרגישים חסרי אונים וחושבים שהוא מפסיד את היכולת שלו להחליט בשביל משפחתו. כבר לפני שנים, כשאבא של אשתו נפטר, שאלנו את עצמנו – אם תמיד הוא יצטרך לתמוך באמא של אשתו? לא רצינו להיות גסי רוח ולא התערבנו. עכשיו אנחנו רואים שהמחיר שהוא משלם גבוה מאוד, וספק אם הוא מרגיש בכך. הוא התרגל.

  2. מאת מיכל שיש:

    כיועצת משפחתית וזוגית, עם ניסיון רב שנים, אני מוצאת לנכון להגיב על הנאמר בכתבה:
    קשר זוגי בתוך הקונספט המשפחתי, הוא תלוי כל כך הרבה גורמי משנה, שקשה לשים את האצבע ולהצביע על גורם עיקרי או משני בהפרעת הקשר הזה. משפחה כמוה כרשת סבוכה של קורי עכביש עדינים, שבכוחם ללכוד בהם את מזונו, ומאידך – הם כל כך פגיעים ורכים, שבכל מקום על הרשת עלול להופיע הגורם המקשה, או המכביד, או מספר גורמים בו זמנית. אין להתייחס ליחסי חותנת ואמה או משפחתה הגרעינית, כאל אקסיומה חד כיוונית. באותה מידה קירבה של בן למשפחת הוריו יכולה להיות גורם משפיע , מחזק/ מחליש, במידה דומה מאוד. הרבה פעמים שמעתי בקליניקה על בת הזוג מתלוננת על חוסך יכולתו של הבעל להתנתק מחבל התבור של אמו, עד כדי יצירת רגשות אשם וקנאה בקרב בת הזוג, ותחושות של חוסר ביטחון עצמי שהולך וגובר עם השנים. בת הזוג חשה לעתים נמדדת בזכוכית מגדלת, וחשה מאוימת מדמותה הדומיננטית של אם הבעל.
    ללא ספק כל אחד מבני הזוג נושא על גבו את שבלול משפחתו הגרעינית, את ילדותו ויחסיו המשפחתיים בתוך המשפחה הגרעינית, את המשברים שחווה, ואת כל מערכת היחסים שממנה הוא צמח. יכולת בני הזוג לבנות מערכת זוגית בריאה היא איננה עניין גאוגרפי של מרחק מבית ההורים, במידה והם לומדים לשים את הגבולות הכל כך חשובים לבניית הקן הפנימי האינטימי.
    את הכשרים לכך לומדים עם השנים, ועליות ומורדות הן דרכו של כל זוג … כאשר יש קושי, או נוצרת בעייה בזוגיות, תמיד צריך להתייחס למכלול הגורמים ולא לסימפטום בלבד,(שבד"כ תפקידו לומר :"הצילו יש בעייה!" ).
    עיסוק בענייני המשפחה היחסים עם כל אחד מההורים ובני הזוג, הם ללא ספק בור ללא תחתית. מצאתי לנכון להתייחס כאן לנאמר ספציפית בכתבה.
    מיכל שיש מטפלת משפחתית וזוגית http://www.michalshaysh.co.il

להגיב על מיכל שיש לבטל

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>