התקווה ומקומה בדרך אל ההחלמה – מציאת "התקווה האפשרית" – חלק ג
דורון, בן 68, הוא גבר פעיל, כריזמטי, בטוח בעצמו ונוטה למצוא את החיובי בכל דבר. מאז מות אביו חלה ירידה במצב רוחו: הוא מכונס בעצמו, נוטה לשתוק שעות ומתרחק מילדיו, מנכדיו ומאשתו. בפגישה עם רופא פסיכיאטר אובחן כסובל מדיכאון והומלץ לו לקחת כדורים ולהגיע לטיפול.
דורון הגיע לפגישה כשהוא שפוף, מכונס בעצמו ומתקשה לדבר.
"אני מרגיש שבר כלי. אני לא מכיר את עצמי. כועס על עצמי. לא מבין מה חסר לי ומה אני צריך לעשות כדי לצאת מהמצב הזה. תמיד ידעתי שאני אדם חזק ויש לי כוחות להתמודד עם כל דבר. באתי אליך כי אני מאמין שאולי אוכל למצוא קצה חוט שיוביל אותי חזרה לכוחות שלי, לאנרגיות שלי, לשמחת החיים שלי".
דורון מגלה עניין בחיים. הוא מכיר ביכולותיו ועדיין מאמין בכוחו להשפיע על חייו ולהחזיר לעצמו את השליטה עליהם.
"דורון", פניתי אליו, "מה לדעתך יהיה עבורך קצה חוט שאליו תוכל להתחבר, להמשיך הלאה עם כוחות מחודשים?"
"יש לי חלום", אמר בשקט. "לנגן. לנגן על עוד. כמו שאבא שלי ניגן והייתי שבוי בצלילים… הלוואי ו…"
חייכתי. ידעתי שדורון מצא את קצה החוט האישי שלו שיוכל להביא לו תקווה ומשמעות שלהם הוא כל כך זקוק.
להסתגלות פסיכולוגית למחלה ולמשבר פיזי או נפשי חשיבות אדירה. מחקרים מצביעים על כך שהיכולת להתמודד עם משברים, אובדנים ומחלות מושפעת רבות מהחוסן הנפשי.
עמידות ותקווה משמעותן היכולת לתפקד נוכח קשיים, כמו אלה של דורון, וכוללת תהליך של השבת כוחות שהתערערו תוך הצבת מטרות חיים שהם מעבר למחלה.
תקווה היא משאב אישי, כוח פנימי הניתן לפיתוח, טיפוח והעצמה והוא חיוני להתמודדות עם קשיים, בחירת מטרות ועשיית שינוי בכוון הרצוי.
תקווה היא אקטיבית ולא ציפייה פסיבית שהדברים יתרחשו, "עבודת התקווה" משמעותה חשיפה ללחץ ואיום והתמודדות עימם. היא אמורה לבטא מטרה מציאותית שניתן להשיגה באמצעות פעולות מציאותיות. התקווה מתוארת כ"אזור מוגן" – אי של ביטחון בים של פחדים ודאגות.
ניתן לאפיין חולים לפי רמת התקווה שלהם:
חולים ובני משפחה עם רמת תקווה נמוכה מפקפקים לגבי יכולתם להציב מטרות ולחולל שינוי, מתקשים לגייס כוחות להתמודד עם שינוי וקושי. עם הצבת המטרה מתעוררים רגשות, כגון: פחד, חוסר אונים, אי נוחות, חרדה והמחשבה על שינוי עתידי מעוררת דכדוך ודחק נפשי המעכב עשייה.
לעומתם, חולים ובני משפחה עם רמת תקווה גבוהה נוטים לחולל שינויים בחייהם, נהנים מחתירה למטרות, מאתגרים וממאמץ, ופועלים באופן ממוקד להשגת שליטה. עם הצבת המטרה מתעורר אצלם רגש חיובי והתלהבות. לקיחת אחריות ושליטה מעודדת את ההרגשה הטובה ומחזקת את הדימוי העצמי. במציאות שיש בה התמודדות עם מחלה התקווה מיוחסת להתמודדות יעילה יותר, ליכולת של האדם לגייס משאבי תמיכה ולהתייחס למחלה לא כמכשול אלא כאתגר, תוך התמקדות בשינויים לטובה שהתמודדות זו יכולה להביא עמה.
אצל אנשים החיים עם מחלה כרונית המלווה בפגיעה פיזית, התקווה משמשת מרכיב מהותי באמונתם לגבי היכולת להשיג מטרות למרות המגבלות. התקווה מקנה כוח ומשמעות לתהליך ההתמודדות ולעתים יש לה גם תרומה בתהליך הריפוי. זהו משא ומתן של החולה עם המציאות. התקווה נתפסת כאסטרטגיה לשימור אמונות חיוביות בתנאים של איום על העצמי, ולכן מרכיבי התקווה – מרכיב הפעולה והדרכים להשגת המטרות – יהיו חשובים ביותר במהלך ההתמודדות. התקווה גורמת לאנשים לשמר את תחושת ההערכה העצמית על אף האובדנים, ולגייס התנהגויות אשר יובילו להסתגלות אופטימאלית, מבחינה פיזית ופסיכולוגית.
סוף דבר עם תקווה
הטבע ברא אותנו שונים ביכולתנו להתמודד עם משברים, חרדה ולחץ. אך כל אדם ממוצע מסוגל להתמודד בכוחות עצמו עם חרדותיו ועם מצבי קושי ומשבר יומיומיים. במידה שנוכל ללמוד אילו גורמים מגבירים ואילו גורמים מחלישים את יכולת ההתמודדות שלנו עם הבעיה נוכל להיערך בהתאם ולפתח עמידות גם נוכח קשיים.
תפיסת עולם מציאותית מעשית, ונטייה לחיות את הרגע, הצבת יעדים ומציאת משמעות בחיים, קיום חיים אישיים ומשפחתיים מעבר למחלה – כל אלו יתנו סיכוי לפתח עמידות, תקווה וחוסן הן אצל האדם שנמצא במצב של משבר וחולי והן אצל בני המשפחה הקרובים.
המטרה בחיים מושגת כאשר נדע לבחור עיסוקים, פעילויות משמעותיות שמקנות תחושה של כבוד וסיפוק, כאשר יהיו בחיינו קשרים בעלי משמעות ונגלה עניין ואכפתיות כלפי אחרים.
——————–
המאמר הופיע לראשונה בגיליון מס' 18 של "הגל החדש" של המוסד לביטוח לאומי.
תמי קויפמן היא עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית, מנהלת מרכז ייעוץ לבני משפחה במשבר, מנחת קבוצות ומטפלת פרטנית, זוגית ומשפחתית בקליניקה פרטית. ראו tamik.co.il
