מה חשב חנוך לוין, הציניקן עדין הנפש, על קנאת הזיקנה בַּצעירוּת? מתוך "כלודוג המלך האומלל"

מה חשב חנוך לוין, הציניקן עדין הנפש, על שאול ודוד כמודל לקנאת הזיקנה בצעירות?  - במלאת 15 שנים למותו, שגם בהן אנחנו ממשיכים ליהנות מיצירתו הנפלאה – קטע מ"כלודוג המלך האומלל", וגם אוי, אליאס, אליאס - מומלץ!  

לשָאול המלך היו כל הסיבות, / כך מספר לנו התנ"ך,
לרוח הרעה שבִּיעתה אותו.
טוב.
משבט בנימין, אך מה לו ולמלוכה? / רוצה היה להישאר עם האתונות,
אבל הכוח והתהילה, גם הם קורצים.
וכך הם באו, התהילה והכוח, / ועִמם שמואל הנביא נושף בעורף,
ופרוזדורי השלטון, ומלחכֵי הפינכה,
ויועצים ומבקשים באשר תפנה, / וטרדות, טרדות כמו ענן צרעות,
ולבסוף הזיקנה, והכוכב החדש, דוד,
אדמוני ויפה-עיניים וטוב-רואי, / משיח אדונַי החדש,
והקנאה, והבנים הצעירים,
והיכן העלומים שחלפו, והימים בשדות, / והדם הרץ בעורקים בחדווה
שנדמה היה שלא תיתָם לעולם.
כן, החיים קשים והנפש נחנקת, / אבל אם רק היה אוזר עוז ומבין
שהעולם הוא בית יתומים גדול,
ואבא איננו, וברחמים עצמיים / לא תקנה אפילו יריקה,
לו רק היה מבין את זה ומתעשת, / ולא נכנע לרוח הרעה,
לא היה זקוק למנגן בכינור לפניו, / לא היה נתקל שוב ושוב בשם הזה "דוד",
המטיל עליו צל הולך ומתארך,
לא היה הוא עצמו הופך לצל מהלך על שניים, / לא מאבד את מכנסיו מול הפלישתים,
לא היה נופל על חרבו בהר גלבוע, / הוא ובנו האהוב יהונתן,
והיה מספיד עוד הרבה אחרים / לפני שדוד היה מספיד אותו.
]פאוזה[
לשם היושר חייבים לומר שאז / גם לא הייתה לנו הקינה הנפלאה,
"קינת דוד על שאול ויהונתן".

ובימים אלה עדיין נוכל לראות את המופע - אוי, אליאס, אליאס

לכבוד שבעים שנה להולדתו של חנוך לוין, מוני מושונוב, ליליאן ברטו ודרור קרן מעלים יחד מופע קברט שנקרא על שם אחד המערכונים "אוי אליאס אליאס". המערכון מתאר אלמנה שמנסה להיענות לחיזוריו של גבר אחר, אבל בכל פעם שהיא מתקדמת קצת ורגע לפני הנשיקה, רוח בעלה המת חוזרת ומונעת ממנה לממש את הרומן.

את המערכונים אספו וביימו שלושת השחקנים מתוך כתביו של לוין. על הבמה תפאורה מינימליסטית: שלושה כיסאות, שני שקים ופרגוד אדום אחד.

במופע מועלים בזה אחר זה מערכונים קצרים רובם מצחיקים, ביניהם: 'בריאת העולם', 'הכובע בלו', עיבוד מדהים לשירים  'מה אכפת לציפור', 'בלדה על אדון כמעט וגברת כבר' ועוד. כדאי לשבת  ק ר ו ב  - כי למימיקת הפנים ולתנועות הגוף תפקיד חשוב. כמו תמיד, הדמויות של חנוך לוין הן אנושיות ומעלות רגעים קטנים ואינטימיים מחיי יום-יום, כמו אצל כולנו…