"גן שלנו מה נחמד הוא" – סבתא, אני בממ"ד, גם את? – הרהורים של אחרי מלחמה

יולי 2014 השמים כחולים ללא ענן אחד, השמש זורחת וקצת קופחת. חם בחוץ. מתן בן החמש וחצי, הקטן במשפחה, נשמע להוראות להיכנס לממ"ד. האזעקה בחוץ צורמנית וקצת מפחידה. וכולם לא כתמול שלשום. מתן קצת מבולבל, למה כולם צריכים להיכנס לחדר הקטן שהוא חדר העבודה של אימא, לסגור את הדלת ולחכות?

מתן גר עם הוריו, אחותו עמית ואחיו נדב בשרון שבמרכז הארץ. מתן לא מבין למה כולם לחוצים וכל כך דרוכים וקשובים אבל לא אליו. הוא נצמד לאבא ושואל:" מה, יהרגו אותנו? הטיל ייפול עלינו?" האחים הגדולים צוחקים אבל גם הם לא בדיוק נראים מרוצים. אימא מנסה להרגיע: "מתן אנחנו מחכים לשמוע בום. מחכים עשר דקות ואז נוכל לצאת מהממ"ד. זה נשמע למתן כמו משחק ילדים.

משונה, חושב מתן, משחק של שוטרים וגנבים. מה גם ההורים במשחק? משחק של הרעים והטובים? אבל אף אחד לא אומר מי הטובים ומי הרעים? כולם רק יורים, והפצצות ויירוטים ורק מקשיבים לרדיו ולטלוויזיה. משונים המבוגרים, חושב מתן, לא ככה אנחנו עושים מלחמה בגן.

אימא מקשיבה להודעות באייפון ומודיעה: "יש יירוט מאוד קרוב לכאן. שמעתם את הבום? הוא היה חזק מאוד. נחכה עוד עשר דקות ונצא."

מתן ילד סקרן, חייכן ושמח ביום-יום, נבוך ומבולבל בימים האחרונים. פתאום מילים כמו מבצע, מלחמה, צבע אדום, טילים, יירוטים, החיילים שלנו, הפצועים שלנו, ההרוגים שלנו, כיפת ברזל והרס מנהרות. מילים כה מפחידות שהיו רק במשחקים ובסרטים, הופכות למציאות. הוא גם שמע את אימא אומרת אתמול לאבא בממ"ד: "היום קוברים שלושה פרחים." מתן לא מבין. בגן לימדו אותו שפרחים לא קוטפים. אבל הוא אף פעם לא שמע שפרחים קוברים. מתן שומר המחשבות בלִבּו. אולי אחרי המלחמה הוא ישאל את אבא.הוא בטח יודע.

עכשיו לאף אחד אין סבלנות לשאלות שלי.אבל זה באמת מעניין.והנה שוב האזעקההמעצבנת,המפחידה. אבל אימא אומרת שהיא מצילת חיים וצריכים לשמוח שיש אזעקה. אני לא מבין, חושב מתן, "מה, האזעקה היא רופא? איך היא מצילת חיים?" וכולם גם לא מפסיקים לשבח את כיפת ברזל. מתן קורא לה כיפת זהב כי אבא אמר שהיא שווה מיליונים.

ושוב כולם בממ"ד, אבא בעבודה והוא מתקשר מיד. אתם בממ"ד? אימא מרגיעה. ופתאום גם היא מרשה לעצמה להיות היסטרית. אוי רגע שכחתי להתקשר לסבתא וסבא האם גם הם בממ"ד?  סבא וסבתא של מתן עמית ונדב גרים בדרום הארץ, ואימא אומרת ששם מאוד קשה ומסוכן. כל הזמן יש צבע אדום ויירוטים. ויש גם פצמ"רים.

ואוו!!! עוד מילה שאני לא מכיר. גם פצמ"רים במלחמה הזו? מתן שוב חושב "אולי כדאי שסבא וסבתא יגיעו אלינו ויהיו איתנו בממ"ד? הממ"ד קטן, אבל חשוב שהם לא יהיו שם לבד." מתן שמע אתמול שאימא מדברת עם אבא ומציעה שסבא וסבתא יעברו אלינו עד שהמבצע צוק איתן יגמר. מתן שמח. "סבא בטוח יוכל להסביר לי למה יש בומים ולמה יש יירוטים.ולמה כיפת ברזל כל כך חשובה לנו." וסבתא בטח תחבק אותי ותגיד כמו תמיד:"העיקר שיש לי אתכם."

ומתן פתאום חושב :"מה יכול להיות שפתאום לא יהיה לה אותנו? מה ויכול להיות שייפול טיל על סבא וסבתא והם לא יהיו אתנו?" מתן קצת נלחץ. ופונה לאימא: "אני רוצה לדבר עם סבתא." אימא מחייגת לסבתא. מתן שומע את השיחה הרגילה לימים אלה: "אתם בסדר? אתם בממ"ד?" מתן לוקח את האיפון ומדבר עם סבתא: "סבתא אני בממ"ד, איפה את?"

סבתא נשמעת למתן שונה קצת מתמיד. הוא חושב שאולי היא עצובה. קולה נשמע חלש. "מה, גם סבים וסבתות משחקים ברעים וטובים, גם הם יורים? גם הם הורגים? ואיך יודעים במלחמה של הגדולים את מי להרוג? מה, כתוב לרעים על הבגד "רעים" ואז הורגים אותם?

מתן שמע אתמול את אימא אומרת לסבתא "ירינו בטעות על בית ספר אני מקווה שאין ילדים הרוגים." מתן חושב לרגע, מה זאת אומרת ילדים הרוגים. הרי הילדים לא נלחמים "באמת" הם לא הרעים. ובכלל לא כתוב שילדים רעים צריכים למות. מתן מבולבל ודואג. כל כך הרבה דברים חדשים אני מגלה פתאום במלחמה הזו. אולי באמת סבא יבוא אלינו ויסביר לי. ובכלל אני מאד מתגעגע לסבתא, אני רוצה שהיא תחבק אותי ותיתן לי נשיקה אפילו אם היא קצת רטובה.  כבר הרבה זמן סבתא לא באה אלינו בגלל מבצע צוק איתן.

"סבתא, אומר מתן, אימא אמרה לי שיש אצלכם פצמ"רים. הפצמ"רים גם הורגים?" סבתא המומה היא כבר חשבה שהנכדים שלה יגדלו לשלום, והנה שוב מלחמה. ועל מה שואל הנכד האהוב שלה? על פצמ"רים.

"סבתא אני רוצה שתבואו אלינו," אומר מתן. סבתא שותקת לרגע. היא כל כך גאה בנכד שלה ודמעות זולגות מעיניה. כמה עוד מלחמות, מבצעים עוד נעבור?  די !!!

מתן ממשיך: "סבתא אני מחכה לך. מתי אתם באים?" וסבתא משיבה: "מתני שלי, עוד מעט תהיה הפסקת אש ואז נבוא." מתן שוב חושב :עוד מילה חדשה 'הפסקת אש'. מה, יש שריפה וצריך כבאים להפסיק את האש איך עושים במלחמה הפסקת אש?

מתני, תן לי את אימא ואני אדבר איתה. מתן מעביר לאימא את האיפון: "אימא, סבתא עושה הפסקת אש והיא באה." אימא המומה, "מתן, סבתא לא עושה הפסקת אש. הפסקת אש עושים בין מדינות נלחמות. ועל הפסקת אש מחליטים מנהיגי המדינות הנלחמות."

מתן חושב: אה! אלה הטובים. ואם הם הטובים אז למה הם הורגים? אם עושים הפסקת אש בין הצדדים אז למה בכלל התחילו במלחמה, אם בסוף עושים הפסקת אש? מתן חושב : סבתא עייפה מהמלחמה. אימא עייפה מהמלחמה, החיילים מתים במלחמה. ואני פוחד מהמלחמה. אז למה בכלל מלחמה?

נכון מתן, הגיע הזמן לעשות שלום. שלום בין כל מדינות העולם, די למלחמות. מתי נבין כולנו את מה שהבין מתן הקטן בן החמש . די למלחמות!

סבתא כרמלה