הַזִּכְרוֹנוֹת הֵם אֵבֶל
הַזִּכְרוֹנוֹת הֵם אֵבֶל,
עַל מַה
שֶּׁהָיִיתִי יָכוֹל. שֶׁהָיָה
וְלֹא הֵעַזְתִּי כְּשֶׁהִבַּטְתִּי
בְּעֵינֵי יֶלֶד קָטָן וַאֲמִתִּי,
לִפְנֵי
שֶׁרֹגֶז וְחַשְׁדָנוּת,
לִפְנֵי
שֶׁשָּׁאַלְתִּי, אֵיךְ יוֹדְעִים מַה חַי?
מְלַטֵּף אֶת הָעֵשֶׂב שֶׁרוּחַ קַלָּה
כְּמוֹ גָּעֲרָה בּוֹ, מִבְּלִי שֶׁיָּדַעְתִּי, זֶה,
סִימָן לְאֶגְרוֹפִים אַלִּימִים. מֻסְתָּרִים
בַּזִּכָּרוֹן שֶׁעוֹד אֵין לִי,
וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר.
——————–
יפתח אלוני נולד וגדל בקיבוץ גבולות, למד מפעם לפעם כשהגיע לביה"ס. בוגר הטכניון בחיפה, אדריכל, בוגר מטרופוליס בברצלונה, פילוסופיה נוודית (נומדיזם); סופר ומשורר. השיר מספר 3 בספרו "שימותו הקוצים", הוצאת אפיק.