החופש, החופש, החופש – הצפיפות בכיתות היא לא בית הבראה – תמונת מצב המדינה 2015
הצפיפות בכיתות ירדה במקצת, אולם נותרה בין הגבוהות במדינות המפותחות
הצפיפות בכיתות בישראל נחשבת לגבוהה במיוחד ואף הובילה למאבק ציבורי להקטנת גודל הכיתות בשנה החולפת. משרד החינוך, שהתחייב בהסכמי השכר עם המורים לפעול להקטנת מספר התלמידים בכיתה, הצליח להוריד במקצת את מספר התלמידים – מספר הכיתות אכן גדל לעומת 2008 וביחס לגידול במספר התלמידים. עם זאת, הכיתות בישראל עדיין צפופות ביותר ביחס לממוצע במדינות אחרות: 28 תלמידים בתיכון לעומת ממוצע של 21 ב-OECD.
בשנים האחרונות התחוללו במערכת החינוך כמה שינויים חשובים. במגמת ההתפתחות של ההרכב הדמוגרפי חלה תפנית משמעותית; המשאבים העומדים לרשות מערכת החינוך גדלו מאוד; ובתחום כוח האדם, כל המורים בחינוך היסודי כבר נקלטו ברפורמת "אופק חדש", וחלק גדול מהמורים בחטיבות הביניים ובחטיבה העליונה נקלטו בתכניות "אופק חדש" ו"עוז לתמורה". כמו כן חל שיפור ברמת ההשכלה של ציבור המורים, וכיום לרובם המכריע יש השכלה אקדמית. גם ההישגים הלימודיים של תלמידי ישראל השתפרו, כפי שניכר בתוצאות מבחני המיצ"ב, הבגרות והמבחנים הבין- לאומיים. לצד זאת הפערים בהישגים בין האוכלוסיות של התלמידים השונות הצטמצמו. באקלים החינוכי בבתי הספר ניכרות מגמות שיפור, וכך גם בתחום הפערים בין יהודים לערבים. למרות האמור לעיל ההקצאה הכספית לתלמיד בישראל יחסית נמוכה עדיין ל-OECD, ולמרות הצמצום שחל בהם, הפערים בין הקבוצות השונות הם עדיין מהגדולים ביותר במדינות ה-OECD. לפיכך, יש עדיין דרך ארוכה עד שרמת השירות שמערכת החינוך מספקת לתלמידים ועד שהישגי תלמידיה, הלימודיים והחינוכיים כאחד, יעמדו בסטנדרטים של המדינות שישראל שואפת להידמות להן.
