זְרָעִים שֶׁל תִּקְוָה – מאת דודיק

שָׁלוֹם לָךְ שָׁנָה / מִזְּמַן לֹא נִדְבַּרְנוּ
אֲנִי מְבַקֵּשׁ אֶת קִצֵּךְ לְנַצֵּל
זֹאת לֹא הַלְשָׁנָה / וְלַמְרוֹת שֶׁנִּזְהַרְנוּ
לִבִּי מְרַמֵּז לִי, עַכְשָׁו הִתְנַצֵּל
אָז מָצָאתִי פִּנָּה / בֵּין הָרֹאשׁ לַכְּלָיוֹת
שֶׁהָיְתָה בְּעֵת רָצוֹן לְבֵית כְּנֶסֶת
שָׁם אוּכַל בִּתְחִנָּה / לְהַגִּיר הַסְּלִיחוֹת
בְּשַׁלְוַת אֲוִירָה מְפֻיֶּסֶת

וְלִלְחֹשׁ לָךְ בְּחִיל:
לֹא אַתְּ לֹא אֲשֵׁמָה / תָּמִיד זֶה אֲנַחְנוּ
שֶׁהוֹפְכִים אֶת יוֹמֵךְ לְבִלְתִּי נָכוֹן
מַפְרִיחִים הַנְּשָׁמָה / וְאַחֲרֵי שֶׁהִצְלַחְנוּ
חוֹגְגִים, אֵין מָחָר, בִּתְחוּשַׁת נִצָּחוֹן
וְאַחַר כָּךְ בּוֹכִים / מְקַטְּרִים עַל כֻּלָּם
כַּמָּה רַע כִּי הָיִית כֹּה קָשָׁה
אַךְ מוֹרֵה נְבוֹכִים / רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם
הֵן אֲנַחְנוּ נֶאֱשַׁמֵי הַנִּפְשָׁע

וּמָה לֹא עָשִׂינוּ:
בָּנִינוּ גְּדֵרוֹת / הֵטַלְנוּ גְּזֵרוֹת
זָרַעְנוּ שִׂנְאָה / אִבַּדְנוּ צִנְעָה
סֵרַבְנוּ לַגֵּר / פְּעָרִים לְמַגֵּר
בְּלֵב כֹּה אַכְזָר / דָּחִינוּ הַזָּר
הִפְסַקְנוּ לַחֲלוֹם / הִרְחַקְנוּ שָׁלוֹם
הָפַכְנוּ חַיּוֹת / שָׁכַחְנוּ לִחְיוֹת
אָז אוּלַי לִכְבוֹדֵךְ / וְלִפְנֵי סוֹף מַמָּשׁ
נַטְמִין בְּיָמַיִךְ זְרָעִים שֶׁל תִּקְוָה
אַתְּ הֲרֵי מֵעוֹדֵךְ / וְגַם חֵרֶף חָשַׁשׁ
תְּחִלָּתָהּ שֶׁל שָׁנָה חֲדָשָׁה וְטוֹבָה.