מה כבר עשיתי? – יחסי כלה וחותנתה במרוקו
עד ראשית שנות החמישים של המאה הקודמת נהגו זוגות שזה מכבר נישאו לגור בבית הוריו של החתן בנימוק של כיבוד אב ואם וכדי לחסוך בהוצאות – כותב דוד גדג' באתר תרבות מרוקו – פה ושם.
בכינוס "מועצת הרבנים" הרביעי בשנת 1952 בקזבלנקה דנו בין היתר ב"עניין הדירה עם ההורים". הרבנים טענו כי הדור הצעיר במרוקו אינו מעוניין לגור עם ההורים בדירה אחת או בחצר אחת, מכיוון שפעמים רבות הקרבה לחותנת היוותה מקור לסכסוכים. הרבנים החליטו כי החתן והכלה הטריים יוכלו לגור בנפרד מההורים כל עוד לא התנו טרם החתונה מגורים אצל הורי החתן. החכמים טענו כי מגורים בצמוד להורים יכולים דווקא להביא לאי כיבוד ההורים ואף להוצאות רבות להורים, הוצאות שבעידן המודרני צעירים יכולים לכסות בעצמם על ידי עבודה מכובדת. רבי דוד עובדיה מצפרו כתב בספרו "נתן דוד" דברים דומים בעניין, אולם היה בוטה אף יותר בניסוחו, שלא לומר שוביניסט: "יכולה אישה לעכב שלא תדור עם חמותה אפילו בחצר אחת [...] משום שהנשים [...] רגזניות הן מתקנאות בכלותיהן ומחרחרות ריב ואין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת".
הצייר הרומנטיקן הצרפתי אז'ן דלקרואה (Eugène Delacroix, French, 1798–1863) צייר בטכניקת צבעי מים את רשמי ביקורו בצפון אפריקה ב-1932.
לצפייה בציור של אז'ן דלקרואה: אשתו ובתם של אברהם בנשימול ממרוקו – לחצו על התמונה להגדלה
——————–
דוד גדג' הוא דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת ת"א ועוסק במחקרו ביהדות מרוקו.
דוד הוא גם עורך האתר תרבות יהדות מרוקו – פה ושם - אתר עשיר בתמונות ומסמכים
