החיים על פי סקייפ – ספר חדש על קשר קרוב במרחק של טיסה – "סבתא סקייפ"

איורים: נורית צרפתי  

לפני שש שנים בתי הקטנה עשתה רילוקיישן לארצות הברית. היא הלכה בעקבות בעלה והייתה מרוצה. המעבר לזוג צעיר לסן פרנסיסקו היה אידיאלי. היא לומדת באוניברסיטה, צוברת תארים, והוא מצליח בעבודתו. ההבטחה הייתה שחוזרים תוך שנתיים. כיום, שש שנים אחרי ועם בן ובת שנולדו שם, אני כסבתא לא רואה מתי חוזרים, מתי עושים רילוקיישן הפוך, לישראל.

את הספר כתבתי ברגע נסער אחד שבו גיליתי שלנכדי שם אני בעצם לא סבתא, אלא "סבתא סקייפ". שותפתי וחוויתי איתם כמעט הכול, אפילו את הלידות, אבל בסקייפ – המושג החדש והמוכר להרבה אנשים היום בעולם הגלובלי. אבא שלי היה אומר שהנכדים שווים המון כי הם הריבית של הריבית. היום אני מבינה למה התכוון.  

אז למי מיועד הספר בעצם? בעיקר לסבתות המתגעגעות שרוצות להשתתף, לדעת, לחבק ולנשק. הילדים-הנכדים? בשבילם זהו קשר טריוויאלי ומובן מאליו. כשהילד קטן ובגן, זהו "סוג" של משחק מחשב – לדבר עם סבתא בסקייפ. לכשיגדלו הילדים, השיתוף יכול לתרום להם לתחושות חיוביות כי סבתא תמיד תומכת ומעודדת ויודעת שבסוף הכול יסתדר. כמו במילים הבאות –

"איתמר מתמהמה, עומד בחדר, מביט לעבר המחשב ואומר: אמא, אני רוצה את סבתא. אני רוצה סבתא, סקייפ [...] בואי אמא, נלך לגן וניקח את סבתא סקייפ איתנו באייפד".

[...] סבתא: "איתמר שלי, כל כך גדלת מאז הפעם האחרונה שדיברנו בסקייפ. אני רואה את התלתלים היפים שלך, אני רואה שהשער שלך ארוך ושאתה ממש ילד גדול [...]  איתמר מתקרב למסך ומנשק את סבתא באף. סבתא קצת בוכה מהתרגשות, להתראות איתמרי שלי! בקרוב נתראה".