120 שנה להולדתה של קדיה מולודובסקי – המשוררת שהביאה לילדי ישראל את ניחוח העיירה היהודית

פתחו את השער, פתחוהו רחב,
עבור תעבור פה שרשרת זהב:
אבא / ואמא / ואח / ואחות
וחתן וכלה / בְּמֶרכֶּבֶת קלה ("פתחו את השער")

סיפורה של המשוררת קדיה מולודובסקי (1894 – 1975) מאוד ייחודי. היא ילידת מחוז קרטוז-ברזה, בלרוס של היום, ומשנת 1935 חיה בניו יורק, למעט שנתיים שבהן התגוררה בתל-אביב, בראשית שנות החמישים. בהכשרתה הרשמית הייתה גננת, אולם למעשה עסקה במקצוע זה רק בצעירותה במזרח אירופה.

היא כתבה יידיש כל חייה, כולל יצירות רבות למבוגרים, אולם דומה שעיקר פרסומה בא לה מיצירותיה לילדים, אשר זכו לתרגום עברי של מיטב משוררינו: נתן אלתרמן, לאה גולדברג, פניה ברגשטיין ואחרים.

קדיה כתבה על ילדות בוורשה של שנות השלושים ותיארה חיי עוני ומצוקה: קשיים כלכליים, משפחות ברוכות ילדים, רעב ומחסור – אך שיריה מלאים אור וחסד, הומור ושמחת חיים. על אף הנופים המרוחקים והאווירה ה"גלותית" השורה בהם, התקבלו יצירותיה באהבה רבה על ידי הקוראים הצעירים והוריהם כאן בארץ ישראל.

החייט עוסק בְּחַיִט / וילדים לו מלוא הבית.
חַיִל רב, ברוך השם / ותינוק בחיק האם.
כאן המעשה נפתח – / לא בִּגדי לבן וצח.
מעשה במעיל של חורף / בעל סדק צר מֵעֹרֶף.  (לחצו לשמיעת הסיפור )

השיר הסיפורי "גלגוליו של מעיל" תורגם בחן כה רב על ידי נתן אלתרמן, עד שתרגומו כמעט מתחרה עם המקור. הוא מתאר בהומור משפחה, בה המעיל שתפר האב עובר בין כל ילדי המשפחה, וכל ילד גורם למעיל לנזק נוסף: גדליהו שהמעיל לוחץ לו במותן, שמריהו-לייזר שפקע את השרוולים, ביילה שקרעה את הבטנה, חיה שקרעה את הכיסים, ויחיאל-פרץ – אשר הרס את המעיל לגמרי. ההומור המאפיין את השיר מסווה את המצוקה המתוארת בו על אודות ילדים חסרי כל המתרוצצים לבושים בקרעי סמרטוטים על פני העיירה.

בוורשה בפרוור נידח / בִּצָּה, חצר ובית שח.
שם גרה הילדה אילת / ויש לה שמשיה כחלחלת.
האב נפח שחור מפיח / האם ידיה לא תניח.
הגג רעוע וגוחן / ומתחתיו ציפור בקן. ("הילדה איילת")  לחצו כאן למילות השיר

השיר "הילדה איילת" מתאר ילדה בת שש אשר נאבקת בעול מטלות הבית אשר מטילים עליה ההורים: טיפול באח התינוק, שטיפת סירים, שאיבת מים, קילוף תפוחי אדמה ועוד ועוד – ומעליה מרחף איומו של אביה שאם לא תעמוד בכל המטלות תגורש מן הבית (!). אולם רוחה של איילת אינה נופלת: בדמיונהּ היא משחקת עם האווזים שליד הבאר, הציפורים שבשמים והכפתורים שעליה למהר ולתפור, והיא נודדת עמם למרחקים אל ארץ לא נודעת. אף בשיר הזה מחפים חרוזיו החביבים של אלתרמן: התמונה הנעימה של הילדה בעלת התלתלים כאש, שלה יש שמשיה כחלחלת – על מציאות חיים קשה, שממנה יקשה על הקורא בן ימינו להתעלם, אף אם הקורא הילד, אז והיום, ודאי ילך שבי אחר הפנטסיה של מסע למרחקים.

מהו סוד קסמם של שירי מולודבוסקי? אפשר שבהעלותם באוב, מיד לאחר השואה, את העולם האבוד של השטייטל, הם פרטו על נימים חבויים של נוסטלגיה וגעגוע בנפשם של הקוראים, בעיקר המבוגרים שביניהם.

קדיה מולודובסקי פתחה מחדש את השער אל המשפחה המורחבת, אל ההווי והמסורת ואל פרטי החיים הקטנים שהושארו מאחור ולעולם לא ישובו עוד. פרטי הראליה המבצבצים בין השיטין מקנים לשיריה אותנטיות וקסם רב, כמו גם יכולת להתעלות מעל הבעיות באמצעות הומור, ובכך עיקר כוחם.

————–

ד"ר ורד טוהר מרצה במחלקה לספרות עם ישראל שבאוניברסיטת בר-אילן קורסים בתחומי חקר הסיפור היהודי וחקר ספרות הילדים העברית, עוסקת במחקר השוואתי של ספרות הילדים העברית ובמחקר של ההיסטוריה של ההתקבלות של האגדה היהודית המסורתית, במיוחד בעיבודים של סיפורי המקרא והמדרש בימי הביניים המאוחרים. לחצו לשאר הכתבות