"דג רגיל גר בים, ודג מלוח גר בים המלח"
"דג רגיל גר בים…"
"דג רגיל גר בים…" זאת לא שורה משירו של משורר ידוע, זאת לא אימרה פילוסופית של חכמי יוון העתיקה, זה אף לא המשפט הראשון של ילדנו הפעוט. זה עוד משפט היגיון שהסכימו עליו פה אחד זוג תאומות-הפוני מהתוכנית 'היפה והחנון'.
אז מה הבעיה כאן למעשה? האם לא נוח לנו עם אוסף הטיפשות שקם עלינו לכלותינו? אנחנו נבוכים ומתביישים מול פלאי הצעירות 'היפות' שאפילו יפות הן לא? לרגע עוד חשבתי שיש פה מסר תרבותי שלא עמדנו על טיבו, אף שכרגע חזרנו ממוזיאון-הרצאה-קונצרט-תאטרון.
אבל, זה ממש לא זה.
הבעיה היא בבחירה. בכך שמישהו מן ההפקה בערוץ 10 החליט להעניק לנו קומדיה מסוג חדש: לחפש את אלופות הטיפשות והבורות, להציגן כאושיות תרבות בפני עם ישראל המשכיל ואנין הטעם ולצפות שאנחנו נצחק ונתענג מכך. כלומר, הבחירה של מפיקי התוכנית הייתה –
ככל שטיפשה יותר – שווה יותר!!!
מולן, באותה נשימה כמעט, מוצג לפנינו חְנון גאון שהגדיל והשכיל ללמוד מן הסיטואציה המטופשת כל-כך, שכדאי להפסיק להתלבט בחיים ולעשות מה שרוצים כאן ועכשיו. סוף-סוף השיגה הטיפשות את מה שכל מתבגר חווה בשנות נעוריו, שעליו להחליט ולעשות מעשה כדי שיוכל לנסוק למרומי החיים.
האם התוכנית 'היפה והחנון' היא מסר פסיכולוגי, מעין טיפול בשוק אינטלקטואלי?
אם כך אני ממש מתחילה להבין את אלה שחוזרים בתשובה וסוגדים לרבנים ולרבניות בטקס הפרשת חלה. זה לא ה ם, שבוחרים ודוחפים לכך, זה א נ ח נ ו, שמוכנים לשבת ולצפות כטיפשים, מול לא-יפות, לא-חכמות, ושלא-מבינות את זה אפילו. ירחם השם!
