זכוכית ישראלית 2015 – מדויקת, צבעונית ושברירית

תערוכה חדשה במוזיאון ארץ ישראל, תל אביב,  25 בפברואר- 20 ביוני 2015        

הזכוכית היא חומר עתיר ניגודים ומתעתע שמאז ומתמיד אִתגר והקסים אמנים ואף העסיק פילוסופים  בסוגיית הזיקה שבין האובייקט האמנותי לחומריות שלו. בכל תקופה ייחסו לזכוכית תפיסות אסתטיות בתחומים שונים: כאמנות שימושית ודקורטיבית, כאלמנטים באדריכלות ובעיצוב, ולאחרונה – גם באמנות. עם הפיכתה של הזכוכית למדיום אמנותי, ניתן לגלות בה איכויות שהן מעבר לאסתטיקה של החומר ולמיומנות הטכנית של היוצר. יותר ויותר מופיעה הזכוכית כנקודת מוצא שנושאת מסר אמנותי ופחות כמטרה בפני עצמה.

הזכוכית היא נוזל שקפא המתנהג הן כמוצק הן כנוזל ומכונה לעתים "מוצק אמורפי". יש בה סיליקה מועשרת בתחמוצות מתכת שמסוגלות להפוך אותה לשקופה בדרגות שונות עד אטומה, לחדגונית או רבגונית. פני השטח שלה עמידים ויכולים לשאת פעולות שונות –  חיתוך וחריטה, צריבה והתזת חול, צביעה כוללת, הדפסה, משיחת אמייל ועיטור, טיפול כימי או מכני – ועדיין הזכוכית יכולה להמשיך ולשבר את קרני האור באופן הייחודי רק לה.

הזכוכית ­– שהיא נראית ובלתי-נראית בו-זמנית – נחשבת כמתווכת בין הפנים לחוץ (פיזית ומטפורית), ותכונותיה המגוונות מולידות יצירות שבהן החומר הוא המסר. שקיפותה ויכולתה להעביר ולהפיץ אור קושרות אותה לאור ולאנרגיה ולמושגים כמו בהירות וזָכּוּת, הסתרה וגילוי, נוכחות והיעדרות. תכונות אלה מאפשרות ניסוח צורות חזותיות למושגים מופשטים כמו זמן, זיכרון ושכחה. יכולת ההתמרה [מטמורפוזיה] שלה מנוצלת כדי לסמל מושגים של גוף ונפש, גשמי ורוחני. עובדת היותה בלתי צפויה מנוצלת ליצירת עבודות שגם משמעותן וגם תהליך יצירתן שזורים זה בזה ומתאחדים – בעבודות אלה התהליך עצמו הופך לנושא העבודה.

במהלך העשור האחרון הפכה אוּמנות הזכוכית בארץ לתחום אמנותי מבטיח, לאחר שהדביקה פער בן חמישים שנה (מאז הופעתה של תנועת זכוכית הסטודיו) בינה לבין מרכזי זכוכית חשובים בעולם. ניתן לזהות בתערוכה הנוכחית התרחקות מהיבטים צורניים וטכניים ומַעֲבר לשפה חזותית קונספטואלית. יותר ויותר מופיעה הזכוכית כנושאת מסר אמנותי, כנקודת מוצא ­- ופחות כמטרה בפני עצמה.

התערוכה 'זכוכית ישראלית 2015' מציגה עבודות של 62 אמנים ישראלים מקומיים מארבע השנים האחרונות ומציגה תמונה עדכנית של הביטוי האמנותי בחומר בישראל. היא מקבצת יחד אמנים בתחילת דרכם, אמני זכוכית שכבר הציגו במוזיאון בעבר (תערוכות  קודמות התקיימו בשנים 2007 ו-2011), וגם אמנים שאינם משתייכים לתחום ושילבו זכוכית בעבודתם באופן חד-פעמי. העבודות המוצגות מתכתבות עם תחומי ידע ותרבות מגוונים ונעות בין הפיגורטיבי למופשט, בין הראליסטי לאשלייתי, בין האישי לאוניברסלי, בין דו-שיח פואטי עם הטבע לסוגיות אקולוגיות.

הזכוכית עוברת בכל העבודות כחוט השני ומתפקדת כרקמה מקשרת בין תהליכים טכניים, גישות אסתטיות, שפות חזותיות ופרקטיקות אמנותיות. התערוכה רבת הפנים מציעה גישות רעננות וכיוונים חדשים, העבודות הן מפריטים זעירים ואינטימיים ועד פסלים גדולים, מיצירות דו-ממדיות ועד מיצבים. הזכוכית, כמתקיימת בנקודת המפגש בין המדע, האמנות והאוּמנות, אכן יכולה לספק אינספור אפשרויות לצמיחה בתוך אסתטיקה אמנותית חדשה.

אנריאטה אליעזר ברונר, אוצרת התערוכה

 צילומים: ליאוניד פדרוב, מוזאון ארץ ישראל, תל אביב