אוסף לא פרטי – היסטוריה מצולמת במזוודה גנובה
מכר ותיק של משפחתי ניגש אלי לפני שנה במהלך ארוחת יום שישי וקופסת מתכת בידו
מגזין הזהב
מכר ותיק של משפחתי ניגש אלי לפני שנה במהלך ארוחת יום שישי וקופסת מתכת בידו
מֶזֶג הָאֲוִיר עוֹבֵד נֶגְדֵּךְ. אוֹ שֶׁהַיּוֹם / אָרֹךְ מִדַּי וְקַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׂוֹרֶפֶת
מַצִּיתוֹת אֶת הַכּוֹכָבִים, אוֹ שֶׁהוּא / חֲסַר פְּרוֹפּוֹרְצְיָה, מַחְשִׁיךְ בְּאִבּוֹ,
וְחֶלְזוֹן הַדִּכְדּוּךְ מִזְדַּחֵל אֶל בֵּין / שִׁיטֵי הָעֶרֶב, בֵּינוֹת לַחֲדָשׁוֹת
וּלְקוּרֵי הַתּוֹדָעָה הַדּוֹעֶכֶת.
האמן יו עובד בעץ תוך ניסיון לדמות את העץ לחומר אחר. באחת העבודות הופך יו את העץ לנייר.
התערוכה היא מקבץ עבודות של אמנים רבים מחיפה והצפון מלוות בצילומים או בקולאז'
מעניין אותי המפגש בין המתכת לנבט. לפעמים המתכת עוטפת, מערסלת, לפעמים דוקרת.
עשרות ציורים בדיו צבעוני על נייר "שוגרו" מדי יום-יומיים בשנתיים האחרונות בתור "פוסטים" לפייסבוק