הִשְתַּקְּפוּת – מאת אידה צורית

מֶזֶג הָאֲוִיר עוֹבֵד נֶגְדֵּךְ. אוֹ שֶׁהַיּוֹם
אָרֹךְ מִדַּי וְקַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׂוֹרֶפֶת
מַצִּיתוֹת אֶת הַכּוֹכָבִים, אוֹ שֶׁהוּא
חֲסַר פְּרוֹפּוֹרְצְיָה, מַחְשִׁיךְ בְּאִבּוֹ,
וְחֶלְזוֹן הַדִּכְדּוּךְ מִזְדַּחֵל אֶל בֵּין
שִׁיטֵי הָעֶרֶב, בֵּינוֹת לַחֲדָשׁוֹת
וּלְקוּרֵי הַתּוֹדָעָה הַדּוֹעֶכֶת.

וְהוּא אֵינוֹ מַרְפֶּה מִמֵּךְ. מְנַסֶּה אֶת
עֲצַבַּיִךְ, אֶת שִׂכְלֵךְ, מְפַשְׁפֵּשׁ
בְּכֵלַיִךְ, מְחַטֵּט בְּאַמְתַּחְתֵּךְ, בֵּין
תַּמְרוּקַיִךְ וּסְדִינַיִךְ, פּוֹרֵץ אֶל
הַמַּרְתֵּף לִבְחֹש בַּעֲבָרֵךְ, לְלַקֵּט
הוֹכָחוֹת לִפְשָׁעַיִךְ, לְהִתְגָּרוֹת
בְּתֻרְפָּתֵךְ, לִרְאוֹת בְּחֶרְפָּתֵךְ,
שֶׁתַּצִּיתִי בְּבוּרוּתֵךְ, בְּקֹצֶר הֲבָנָתֵךְ,
אֶת הַפְּתִיל הַקָּצָר וְדָלִיק שֶׁל
נִקְמָתוֹ שֶׁאֵינָהּ נִדְלֵית.

קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע: רִמְסִי אֶת
גַּאֲוָתֵךְ, הָנִיחִי לָרוֹדֵף לַעֲמֹד עַל
דָּמֵךְ, לָגֹל אֶת הַסּוֹד מִפִּי בְּאֵרֵךְ,
וְשֶׁחָזוּת הַכֹּל תִּשְׁתַּקֵּף אֵלָיו
מִתְּהוֹמָיו – בִּדְמוּתוֹ וּבְצֶלֶם פָּנָיו.

——————–

אידה צורית, בת 89, סופרת וחוקרת שירה, הוציאה לאור עד היום למעלה מ-15 ספרים. לאחרונה כתבה את ספר שיריה הראשון "צל הזמן" (בהוצאת עולם חדש). עם חלוף הזמן – שמחת הצעירות מתהפכת  - הזמן הופך מתקווה לייאוש, לכאב, לתחנונים ולפחות רגעי שמחה. זאת הזיקנה המופלגת. אידה צורית היא רעייתו שלהסופר אהרון מגד.