האם יש בחיפה "רחוב המדרגות"? שעליו כתבה יהודית הנדל
לא, אין. אז על מה כל הסיפור?
"רחוב המדרגות" הוא רומן שכתבה יהודית הנדל, המתאר את אחד המאפיינים השקטים אך הדומיננטיים בעיר חיפה – קיומם של מהלכי מדרגות: מהלכים של מאות מדרגות שמובילים ממרכז הכרמל, מרחוב יפה נוף היוקרתי, דרך הדר עליון והדר תחתון אל העיר התחתית – אזור הדלות והעוני. ואולם, אין בחיפה רחוב שנקרא "רחוב המדרגות". זאת לא כתובת, זה לא שם רחוב שקבעה ועדת השמות העירונית, וזה לא מקום פיסי גרידא. זהו מושג סוציואקונומי מובהק, שמחבר את מה שנקרא היום האלפיון העליון עם האלפיון התחתון במהלך אחד של מאות מדרגות. יש הרבה כאלה בחיפה, לדוגמה: מדרגות גדרה, מדרגות כורש, מדרגות שפינוזה, מדרגות צפת, העמק, עצמון, עמנואל, אל גזלי, חיים, בית שערים, שמאי, הלל ועוד רבים-רבים.
החרוצים והספורטאים של חיפה נהגו לעלות את מהלכי המדרגות. האחרים מקסימום ירדו בהן. אבל כולם הרגישו דרך ארוכה תרתי משמע. כלומר, [למטה] "הרחוב אינו רחוב כלל. הוא צר כל כך. אי אפשר ללכת בו ישר אפילו מטר אחד [...] בימות הקיץ יושבות פה נשים רבות בפתחי הבתים, מחמת החום והריחות המעובים שפולטים הבתים בערב. [...] במעלה ההר יש חנויות עם צעצועים ומיני שוקולדים וגם מיני אורות ססגוניים בלילה [למעלה] ומודעות על קולנוע וילדות עם שמלות פרחים וסרטים, ובתים גדולים עם וילונות" (הנדל, רחוב המדרגות). על אף ההבדלים בין מדרגות שלמעלה למדרגות שלמטה – היה זה בלתי נמנע מלהיפגש או להתרועע במהלך המדרגות, שהרי הדלתות של הבתים או הדירות נפתחו בבטחה היישר החוצה למדרגות, אשר אפילו מכונית אחת לא עברה בהן.
אז מי בעצם היה זה שבנה או סלל את כל מהלכי המדרגות האלה? מספרי ההיסטוריה על הר הכרמל הצפוני (יוסי בן-ארצי, יעקב שורר, ביוגרפיה של אבא חושי) מתברר כי לפני מדרגות גדרה היה שם "שביל החמורים" – הוא השביל שדרכו הלכו ברגל התלמידים מאזור הכרמל לבית הספר הריאלי בהדר. החמורים? כי חלקם רכבו על חמורים או הובלו בידי החמרים. דווקא אבא חושי, מנחם אושיסקין, וילבושביץ ואחרים גרו בהדר, "באמצע הדרך".
הסופרת יהודית הנדל הייתה הראשונה שהעלתה את בעיית העוני והקיטוב בחברה הישראלית, כולל התיוג העדתי, בתקופה שרוב הסופרים הישראלים התעלמו ממנה, והיא נודעה במיוחד בזכות ספרה "רחוב המדרגות", משנת 1955. השבוע, ביום 23 במאי 2014 בתל אביב, היא הלכה לעולמה ככלת פרס ישראל לספרות לשנת 2003. ראו תגובה למטה
ליעל שלום רב.,
עיינתי ברשימתך, לרגל מותה של יהודית הנדל, בת עירנו במשך שנים ארוכות.
את בודאי יודעת שהיא היתה אשתו של הצייר החשוב, מאירוביץ. ואין ספק שהיא ספגה בתוכה את
הוויות העיר חיפה. זאת, עקב בעלה –שתרם רבות לאמנות החיפאית
בקלטו את הניואנסים הקטנים של העיר חיפה.
לגבי המדרגות- הרי, שלדעתי, זהו מושג סוציואקונומי מודחק, הבא להסביר את הפערים בין אזורים גיאוגרפיים בעירנו.
המדרגות מבטאות את המרחק הסוציו אקונומי בין שכונות העיר, ביצרן מתחמים סגורים התחומים במדרגות.
אך- גם הטופוגרפיה החיפאית- תובעת את שלה והיא יצרה "הבדלי מעמדות" גיאוגרפיים.
לגבי "שביל החמורים" טעות בידך.
השביל נקרא כך, לדעתי, משום שהחלבנים של חיפה (וגדלתי לא רחוק ממרכז הכרמל), חילקו חלב בבקבוקים (טרם היות השקיות)
בבקרים. ובערב "החנו" את חמוריהם ליד רחוב יפה נוף בחלק העליון של המדרגות. לכן, המדרגות שהובילו להדר הכרמל, דרך רחוב החשמונאים- כונו
"מדרגות החמורים". אך כל הסבר אחר – יתקבל אף הוא באהבה.
לגבי ואדי סאליב- זהו איזור ללא מזל. הערבים עזבוהו במלחמת השחרור, וגם אז הוא היה אזור מוכה עוני.
היהודים שהחליפו אותם- שהו בעוני נורא. וכך פרץ המרד של 1959.
בתקופת מצנע , כראש העיר, כיהנתי כחבר מועצת העיר חיפה . קיבלנו אז החלטה להפוך את ואדי סאליב ל"קרית אמנים". אך התוכנית- לא צלחה.
כאילו קללה קדמונית – הוטלה על ואדי סאליב.
גם היום האיזור מוזנח ויש לקוות שיונה יהב יעשה עימו משהו.
את מוזמנת לקרוא את הספר על מאורעות ואדי סאליב שכתבנו – ד"ר רון שפיגל ואנוכי (050-7294285.)
בברכה
אלי נחמיאס
לא ידעתי שכך נקראו מדרגות החשמונאים. בכל מקרה, ידוע לי על "שביל החמורים" ביפה נוף, שביל שהיה קיים לפני עשרות שנים. היום אין שם שביל במובן הפונקציונאלי. ונכון, אין בנמצא רחוב המדרגות. יש רק המון רחובות השוכנים פיזית במדרגות בין רחובות ושכונות. מדרגות העמק, מדרגות גדרה, מדרגות רשפון, מדרגות בית שערים. החֵל ממרכז הכרמל ועד העיר התחתית, כאשר מטבע הדברים יש מדרגות יותר קצרות שכלולות בשטחן של שכונה אחת או שתיים, ויש מדרגות שכמעט חותכות את העיר.
לפי ראיון עם יהודית הנדל, רחוב המדרגות היה רחוב אמיתי, והיה גם היה שלט – רשמי או לא שמי – הו היה כתוב "רחוב המדרגות". מעניין היכן היה.
https://www.kan.org.il/Podcast/item.aspx?pid=10067
אולי באמת כדאי לבדוק בארכיון העיר חיפה, שנמצא בקריות, או גם במוזיאון העיר חיפה, מסקרן מאוד. ייתכן שפרופ' יוסי בן ארצי היה יודע.