עִנְיָן ֹשֶל הַרְגָּשָׁה – מאת דודיק
הָיִיתִי פַּעַם אִישׁ צָעִיר / אֲבָל אֵינֶנִּי עוֹד
רְאוּ יָדַי הַיְּצִיבוֹת / הִתְחִילוּ כְּבָר לִרְעֹד
אָמְרוּ לִי, סַבָּא לֹא אֲסוֹן / זִקְנָה זֹאת לֹא בּוּשָׁה
חָשׁוּב יוֹתֵר וְגַם נָכוֹן / זֹאת אֵיךְ הַהַרְגָּשָׁה
הָיָה זֶה רֶגַע דֵּי מֵבִיךְ / נִסִּיתִי לְהַסְבִּיר
שֶׁלְּהַרְגִּישׁ אוּלַי צָרִיךְ / רַק מִי שֶׁלֹּא צָעִיר
כִּי זֶה שֶׁסַּךְ מִנְיָן שְׁנוֹתָיו / בֵּין שֶׁמֶץ לְזָעִיר
אֵינוֹ זָקוּק לַהַרְגָּשָׁה / הוּא בֶּאֱמֶת צָעִיר
וּמִי שֶׁכָּכָה הוּא מַרְגִּישׁ / אֲנִי אוֹמֵר לוֹ, כֵּן
אַתָּה יָכוֹל גַּם לְהַכְחִישׁ / אֲבָל אַתָּה זָקֵן.
נ.ב. לְמִי שֶׁלֹּא הִפְנִים אֲבָל עוֹד מְעֻנְיָן
אֲנִי וְזֹאת לַמְרוֹת הַגִּיל, מַרְגִּישׁ סְתָם מְצֻיָּן.
