תִּקּוּן – מאת חנה קב רוט
אַתָּה שֶׁאֵינֶנּוּ
בֹֹֹּא אֵלַי בַּחֲלוֹם וּנְדַבֵּר.
נְדַלֵּג עַל הַמּוּבָן מֵאֵלָיו -
הָאַהֲבָה, הַכְּאֵב, הַהֶעְדֵּר.
אֲנִי מִתְגַּעְגַּעַת לְרִיב הָגוּן בֵּינֵינוּ
כָּזֶה שֶׁיַּתְחִיל בְּצוּרָה תַּרְבּוּתִית
וְיִגְלֹשׁ לַצְּעָקוֹת
כִּי מָה שֶׁבָּא לִי הוּא רִיב טוֹטָלִי
אֲנִי אֶתְקֹף וְאַתָּה תָּשִׁיב אֵשׁ
אוֹ תִּשְׁפֹּךְ עָלַי צוֹנְנִים
וְכָךְ נִתְנַצֵּחַ פָּנִים אֶל פָּנִים
עַד נֶצַח.
אַתָּה שֶׁאֵינֶנּוּ
כֵּן, אֲנִי יוֹדַעַת: לָעוֹלָם לֹא נָרִיב עוֹד
הַמְּרִיבוֹת שֶׁלֹּא סִיַּמְנוּ
קָרְסוּ אֶל
תּוֹךְ עַצְמָן בְּהוֹתִירָן
עָנָן אָבָק מוּצָק
בֵּינֵינוּ
בְּלִי פִּיּוּס
וּבִמְקוֹם נֶחָמָה
נֹחַם
אַתָּה שֶׁאֵינֶנּוּ
בֹּא אֵלַי בַּחֲלוֹם וְנָרִיב
בְּבַקָּשָׁה, אַבָּא
—————————–
חנה קב רוט היא גימלאית של סמינר הקיבוצים ושל המדרשה לאמנות בבית ברל