ייסורי ארטימיסיה הצעירה – האישה הראשונה שתבעה את מחללי כבודה

באחד מימי חודש מרץ בשנת 1612 נכנס הצייר אורציו ג'נטילסקי לבניין הממשל ברומא והגיש תלונה רשמית על אונס, נגד חבריו אגוסטינו טאסי וקוזימו קוורלי. טאסי הואשם שאנס את בתו של אורציו, ארטמיסיה, שהייתה אז בת 17, קוורלי הואשם בסיוע לביצוע העבירה ובגניבת כמה מציוריה של ארטמיסיה.
כתב האישום היה מעשה נועז וחריג בזמנו, שכן ברומא השמרנית של המאה ה-17 מצבן של נשים שנאנסו היה גרוע מאוד. לאנוס משרתת או את מי ש"פלירטטה" עם גברים – כלל לא נחשב לפשע באותם ימים, ואם נשים הגיעו לבית המשפט היה זה רק כדי להסביר מדוע "הסכימו" לשכב עם הנאשם ומובן ששמן ושם משפחתן הוכפש לעולם.
ובכל זאת, באחד מימי חודש מרץ בשנת 1612 הגיש הצייר אורציו ג'נטילסקי תלונה רשמית נגד חבריו אגוסטינו טאסי וקוזימו קוורלי.
ארטמיסיה ג'נטילסקי, הייתה אחת מהנשים הבודדות במאה ה-17 שהעזה לבוא לבית המשפט על מנת להעיד נגד הגבר שאנס אותה, מעשה שהיה עלול לסכן את מעמדה החברתי לעולם. העניין המרכזי במשפט היה לקבוע אם טאסי היה אשם או לא אשם בגרימת נזק ל"רכוש" החוקי של אורציו, לבת שלו. רגשותיה האישיים של ארטמיסיה כלל לא היו רלוונטיים להליכים המשפטיים, שום איש לא התעניין בחוויה הקשה שעברה והיא זו שהייתה צריכה להוכיח שהותקפה.
שבעה חודשים נמשך המשפט השערורייתי, שבהם ארטמיסיה נאלצה להתמודד עם העדות השקרית של טאסי, האנס, ואף לעבור עינויים פיזיים, לשם ההוכחה. ואכן חפותה הוכחה. לאחר המשפט היא הפכה לציירת מחוננת, שבחלק מהציורים שלה היא בחרה לתאר גיבורות אלימות וחזקות.
האם באמת בחרה ארטמיסיה לצייר גיבורות חזקות כדי לתעד את סיפור חייה הקשה והמרתק? מן הסתם זו המחשבה הראשונה שעולה במוחנו אך לא בהכרח כך הדבר, והסבר זה ראוי לכתבה נוספת.
אף שבימינו כולם מבינים את חומרתם של מעשי אלימות כלפי נשים, כמעט בכל יום אנו שומעים על נשים שהותקפו, לכן עדיין מאז 1999 מציינים בכל העולם את יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות כלפי נשים, בכל 25 בנובמבר.
היום אני מצדיעה לארטמיסיה ולכל שאר הנשים שחוות אלימות, בתקווה שלא יהיו יותר מקרי אלימות מכל סוג שהוא כלפי נשים ושייעלם הצורך לציין יום זה.   ראו גם "באיזה מין שירותים השתמשו בימי הביניים"

——————-

אורלי גונן היא מרצה לאמנות – מביאה את האמנות לחיים בהרצאות לקהל הרחב / לחצו כאן