לֹא בַיּוֹם וְלֹא בַלָּיְלָה – חֶרֶשׁ אֵצֵא לִי, אֲטַיְּלָה – 80 שנה למותו של ביאליק

לכאורה מה נשאר לנו מביאליק? כפר ביאליק, קריית ביאליק; רחוב ביאליק, שדרות ביאליק; בתי ספר, בתי קפה ואפילו מזללות, וכמובן בית ביאליק בתל אביב שהיה מקום מגוריו הראשון בארץ. אך בעיקר – המון שירים, פואמות, מסות, תרגומים וספר האגדה. וגם מילים ומונחים שביאליק חידש כפעיל וכראש ועד הלשון, אשר נקלטו היטב בעברית, כמו מטוס, גחלילית, שלדג, רשרוש, יבוא יצוא ועוד. ביאליק נולד בי' בטבת תרל"ג, 9 בינואר 1873‏ ונפטר בכ"א בתמוז תרצ"ד, 4 ביולי 1934.   

קֵן לַצִּפּוֹר / בֵּין הָעֵצִים,
וּבַקֵּן לָהּ / שָׁלֹשׁ בֵּיצִים.
וּבְכָל-בֵּיצָה / – הַס, פֶּן תָּעִיר
יָשֵׁן לוֹ / אֶפְרוֹחַ זָעִיר

מה לאפרוח בקן של ציפור?  בלשון המקורות של ביאליק, וגם בראשיתה של הספרות העברית החדשה, לא הייתה כל הבחנה בין המילים אפרוח וגוזל, ושתיהן שימשו לציון צאצאי עופות. זאת אף שאפרוח בוקע מכוסה בפלומה, רואה, הולך ואוכל בכוחות עצמו, הוא מפותח ויכול לפרוח מיד, והגוזל לעומתו נשאר בקן בהשגחת הוריו ו"גוזֵל" מהם מזון.

האם לנו המבוגרים, שפתו של ביאליק, המושפעת מהשכלתו התורנית, עדיין ברורה דיה?     

הַתַּרְנְגֹלִים וְהַשּׁוּעָל    

הָיְתָה שְׁנַת בַּצֹּרֶת, שְׁנַת רָזוֹן,
לֹא מִחְיָה וְלֹא מָזוֹן.
כָּל בַּעֲלֵי כַּרְבֹּלֶת,
אֶפְרוֹחַ, תַּרְנְגֹל וְתַרְנְגֹלֶת,
לֹא מָצְאוּ מַכֹּלֶת,
אֵין גַּרְעִין וְאֵין שִׁבֹּלֶת.
עָמַד תַּרְנְגֹל רַבִּי גְרוֹנָם וַיִּקְרָא:
– "הֵאָסְפוּ אֵלַי כָּל בַּעֲלֵי מִקְרָא,
תַּרְנְגֹלוֹת וְתַרְנְגֹלִים,
כָּל הַקְּטַנִּים עִם הַגְּדוֹלִים!
הֵן כָּבֵד הָרָעָב עָלֵינוּ,
וְלָמָּה נֵשֵׁב עַד מוּתֵנוּ,
אֲנַחְנוּ וְכָל מִשְׁפַּחְתֵּנוּ.
לָכֵן שִׁמְעוּ כָּל יוֹצְאֵי בֵּיצָה,
הִנֵּה נָא מָצָאתִי עֵצָה:
נָקוּמָה כֻּלָּנוּ וְנֵצְאָה,
נֵלְכָה יַחַד אֶל הַכְּפָר,
נִפְשֹׁט בַּשָׂדֶה וּבַכָּר,
אוּלַי נִמְצָא מְעַט בָּר,
וְנֹאכַל וְנָשִׁיב אֶת נַפְשֵׁנוּ,
אֲנַחְנוּ וְכָל טַפֵּנוּ.
הֲלֹא יְדַעְתֶּם דְּבַר הָעָם וּמְשָׁלוֹ:
מְשַׁנֶּה מְקוֹמוֹ – מְשַׁנֶּה מַזָּלוֹ.
וְעַתָּה הַגִּידוּ לִי וְאֵדְעָה,
בִּפְנֵי עַם וְעֵדָה
הֲטוֹבָה עֲצָתִי, אִם דָּבָר רֵיק הוּא,
– קוּקוּרֵיקוּ, קוּקוּרֵיקוּ!"

וַתִּיטַב בְּעֵינָם עֲצַת אֲדוֹנָם
וַיִּמְחֲאוּ כָּנָף: "יְחִי רַבִּי גְרוֹנָם,
אֵין כָּמוֹהוּ גֶבֶר,
חָכָם לִמְצוֹא שֶׁבֶר!

וַתָּקָם כָּל מִשְׁפַּחַת הַנַּקְרָנִים,
אֵם עַל בָּנִים,
קְטַנִּים וּגְדוֹלִים,
בְּרִיאִים וְחוֹלִים,
גַּם אַחַת
פִּסַּחַת,
דַּלָּה וְרָפָה,
וּמִשְׁעַנְתָּהּ תַּחַת כְּנָפָהּ,
צוֹלַעַת אַחֲרֵיהֶם עַל יָרֵךְ.
וַיִּסְּעוּ כֻּלָּם וַיֵּלְכוּ בַּדָּרֶךְ.

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשְּׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם,
וְהִנֵּה שְׂדֵה שְׂעוֹרִים לִפְנֵיהֶם,
וְהַשָּׂדֶה מָלֵא בְּרָכָה,
דֵּי בָּר לְכָל הַמִּשְׁפָּחָה,
וַיִּקְרְאוּ: "הֶאָח, הֶאָח, הָיְתָה הָרְוָחָה!"
וְהַיָּמִים יְמֵי קָצִיר וָלֶקֶט,
וַיַּחֲנוּ בַּשָּׂדֶה מוּל הַגֹּרֶן מִנֶּגֶד,
וַיֹּאכְלוּ לַחְמָם בְּשֶׁקֶט.
כָּל יְמֵיהֶם כְּחַגִּים,
מְלַקְּטִים בַּבָּר, מְטַיְּלִים וּמְהַגִּים
עַל גַּרְגְּרִים, עַל חַרְצַנִּים וְזַגִּים,
אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּשְׂמֵחִים,
מְטִילִים בֵּיצִים וּמְגַדְּלִים אֶפְרוֹחִים.

מִקֵּץ חָדְשַיִם לְצֵאתָם
נִכְסְפוּ הַתַּרְנְגֹלִים לְבֵיתָם.
וַיֶּאֱסֹף הַתַּרְנְגֹל אֶת הָעֵדָה
וַיֹּאמַר: "מַהֲרוּ עֲשׂוּ לָכֵם צֵידָה.
אֶפְרוֹחַ, תַּרְנְגֹל וְתַרְנְגֹלֶת
יִשָּׂא בְּפִיו שִׁבֹּלֶת,
קָנֶה אֶחָד לַגֻּלְגֹּלֶת,
וְלֹא נָשׁוּב הַבַּיְתָה רֵיקָם –
קוּקוּרֵיקָם, קוּקוּרֵיקָם !"

שָׁמְעוּ הַתַּרְנְגֹלִים שָׂשׂוּ,
אָצוּ, רָצוּ, טָסוּ,
וְכַאֲשֶׁר צֻוּוּ כֵּן עָשׂוּ:
אֶל הַגֹּרֶן יָרָדוּ,
וַיִּצְטַיָּדוּ,
וַיֵּצְאוּ כֻּלָּם לַמַּסָּע
וּבְפִיהֶם הַמַּשָּׂא,
שִׁבֳּלֵי שְׂעוֹרִים מְלֵאוֹת וְעָבוֹת,
גְּדוֹלוֹת וּשְׂעִירוֹת כִּזְנָבוֹת,
גַּרְגְּרִים לַשִּׁבֹּלֶת שְּׁתֵי מֵאוֹת,
וּשְׂעָרוֹת – זָקָן וּפֵאוֹת.
רַק הָאַחַת,
הִיא הַפִּסַּחַת,
מֵאֵין יְכֹלֶת
לָשֵׂאת שִׁבֹּלֶת,
רֵיקָם בָּאָה
וְרֵיקָם יָצָאָה,
וַתֵּלֵךְ בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה לְבַדָּהּ,
צוֹלַעַת עַל מִשְׁעַנְתָּהּ וּמְדַדָּה.

הֵם בַּדֶּרֶךְ וּבֶן-שׁוּעָל נַעַר
הֵצִיץ מִמַּאֲרָבוֹ בַּיַּעַר,
וַיַּרְא מַחֲנֵה בְּנֵי כָּנָף
עוֹבֵר בֶּהָמוֹן לְפָנָיו,
וַיִּלְטֹשׁ שֵׁן וַיְנוֹפֵף זָנָב
וַיֹּאמַר: "הֶאָח, טֶרֶף, רַב טֶרֶף,
סְעֻדִַּת יוֹם וּסְעֻדַּת עֶרֶב!
אֶל הַמַּחֲנֶה אֶתְגַּנֵּב מֵאֲחוֹרָיו,
וַאֲשֶׁר יִפֹּל בְּכַפִּי יְזֻנַּב – וְטֹרָף."

הַמַּחֲנֶה אַךְ עָבָר,
וְהַשַּׁעֲלוּל יָצָא לְנַסּוֹת דָּבָר,
וַיִּגַּשׁ אֶל הַפִּסַּחַת
וַיֹּאמֶר בַּעֲנָוָה וְּבַנַחַת,
וְקוֹלוֹ מָתוֹק כַּיַּיִן:
"שָׁלוֹם לָךְ, חֶמְדַּת-עָיִן,
לְמִי כָּל הַמַּחֲנֶה וּמֵאָיִן?"
וְהַתַּרְנְגֹלֶת הַפִּסַּחַת
גַּם הִיא חֲכָמָה וּפִקַּחַת,
וַתַּעַן: "מִן הַמִּלְחָמָה הוּא שָׁב,
וְעִם שׁוּעָלִים עָשָׂה קְרָב
וְגַם נָפַל מֵהֶם רָב".

– "וּמָה הַדָּבָר אֲשֶׁר בְּפִיהֶם?
(יִמַּח שְׁמָם וְשִֵׁם אֲבִיהֶם!)"

– "שְׁלַל אוֹיְבִים הוּא, זַנְבוֹת הַשּוּעָלִים
אֲשֶׁר זִנַּבְנוּ מִן הַחֲלָלִים,
לִהְיוֹת לָנוּ לְמַזְכֶּרֶת,
לְשֵׁם עוֹלָם וּלְתִפְאֶרֶת,
עַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת,
עַל הַיְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנֶּחָמוֹת,
וְעַל הַנִּסִּים הַגְּדוֹלִים
בְּמִלְחֶמֶת הַשּׁוּעָלִים וְהַתַּרְנְגֹלִים".

אָז נָסוֹג הַשּׁוּעָל מְעָט,
וַיִּשְׁאַל אֶת הַתַּרְנְגֹלֶת בַּלָּאט:
"וְאַיֵּה שְׁלָלֵךְ אַתְּ?"
– "זְנָבְךָ, שׁוּעָלִי,
נָפַל בְּגוֹרָלִי,
הוּא יִהְיֶה שְׁלָלִי,
לָכֵן עַתָּה יָצָאתִי לִקְרָאתֶךָ,
הִנְנִי, הִנְנִי עָלֶיךָ!"

הַשּׁוּעָל שָׁמַע וְחָרָד,
וַיָּנָס אֶל אֶרֶץ אֲרָרָט.

[אוחזר מפרויקט בן-יהודה http://benyehuda.org/bialik/bia_chds74.html]