120 שנה להולדתו של לוין קיפניס: האיש שכתב לילדי ישראל לאורך כל המאה העשרים

בראשון באוגוסט השנה מלאו מאה ועשרים שנה להולדתו של לוין קיפניס (1 באוגוסט 1894 – 20 ביוני 1990). כמה עובדות מעניינות על לוין קיפניס: ראשית, לוין קיפניס כתב יצירות לילדים ברציפות במשך שמונים שנה! בשנת 1907, כשהיה בן 13, כבר הוציא לאור עיתון לילדים. בשנת 1911, והוא רק בן 17, פורסם שירו הראשון "הילד החולה". קיפניס המשיך לפרסם ברציפות מפרי עטו עד 1990, השנה בה נפטר. שנית, לוין קיפניס לא כתב רק שירים וסיפורים, אלא גם מחזות, אותם נהג לביים בעצמו. כך למשל, בשנות השלושים כתב וביים מחזה בשם "הכיבוש", אשר עסק בייבוש ביצות חדרה על ידי החלוצים. המחזה הוצג פעמים רבות על ידי ילדי חדרה, ושריד למחזה הוא הסיפור הידוע היום בשם "כתר הנרקיס". בשנת 1928 אף הקים תאטרון לילדים, לו כתב הצגות ואותו ניהל במשך 25 שנה. שלישית, יצירות רבות שכתב לוין קיפניס, במיוחד לגילאי הגן, הן יצירות מוזמנות. בראשית המאה התגלתה מצוקה של מחסור בתכנים לגננות העבריות בגני הילדים בארץ ישראל. קיפניס התגייס למשימה ובפרק זמן קצר כתב לא רק יצירות בעברית לגיל הרך, אלא גם מדריכים לגננות, ואפילו ייסד כתב עת ראשון בארץ ישראל המיועד לגננת העברייה. כך אגב באו לעולם סיפורי החגים ועונות השנה המפורסמים שלו, כגון: "סביבון סוב סוב סוב", "אני פורים", "סלינו על כתפינו" ועוד.  בניגוד ליוצרים אחרים בני דורו, קיפניס לא נשכח ויצירותיו ממשיכות ללוות את ילדי ישראל עד היום. בגני הילדים של ישראל 2014 עדיין שרים ילדים את "גינה לי" ועדיין מספרים את הסיפור על "סבא אליעזר והגזר".

מהו אם כן סוד קסמה של יצירת קיפניס? מהו סוד התקבלותו הרחבה, העל-זמנית? דומה שאת התשובה לכך ניתן לחלק לשני חלקים.

התשובה הראשונה היא: פשטות. מתוך עיון במאות היצירות שכתב, ברור לחלוטין שקיפניס לא כתב ספרות ילדים מנוכרת, אליטיסטית או מתיימרת. הוא כתב בסגנון פשוט ונהיר, אך לא מתיילד או מתפשר חלילה. שיריו קליטים ובהירים, ורעננות השפה שלהם נשמרת עד היום. ראו למשל את שיר הרקפת. כמה נפלאות שורות השיר הללו, המושרות עד היום בפי כול. אמנם חלק מהמילים מעט קשות להבנה – "מַזְהֶרֶת", "עוֹטֶרֶת" – אך יחד עם זאת, השורות הקצרצרות והמקצב הידידותי מסייעים לילד להבין את המשמעות הכללית של השיר, ועל הדרך גם לשפר את אוצר המילים שלו, ללמוד על סביבת המחייה של הרקפת ועל מאפייניה הצורניים: מִתַּחַת לַסֶלַע צוֹמַחַת לְפֶלֶא רַקֶפֶת נֶחְמֶדֶת מאוד וְשֶׁמֶשׁ מַזְהֶרֶת נוֹשֶׁקֶת, עוֹטֶרֶת עוֹטֶרֶת לָהּ כֶּתֶר וָרֹד ("הרקפת" 1923) מורכבותה של יצירתו ושורשיה הספרותיים הענפים מוטמעים ומוסווים היטב במסגרת של מעטפת שווה לכל נפש ובלשון חיה וצלולה.

התשובה השנייה היא: אותנטיות. קיפניס הבין לנפשם של הילדים. הוא השכיל לכתוב מתוך עולמם ומבעד לעיניהם: כיצד נסביר לפעוטות את חילופי העונות, ההיסטוריה היהודית וגוף האדם? כיצד נתאר את נופי ארץ ישראל, את צמחייתה ואת בעלי החיים שלה? כיצד נבטא ונחזק ערכים של משפחה, חברות ונאמנות? יצירותיו של קיפניס נוגעות כמעט בכל היבט אפשרי של חיי הילדים, סביבתם החומרית והתרבותית ועולמם הרגשי, אך הדבר נעשה באופן שמתאים אז ומתאים עד היום לקליטתם של ילדים צעירים. ראו עד כמה פשוט ההסבר שלו לסיפור נס פח השמן. הוא מתאר באופן בהיר ותכליתי את ההתרחשויות, במשפטים קצרים וקצובים, ובמונחים שילד רך מסוגל לקלוט: "בבית המקדש בירושלים היתה מנורה כולה זהב טהור. והמנורה – מנורת תמיד, יומם ולילה דלקה ולא כבתה. והנה באו היוונים לירושלים, והעמידו בבית המקדש פסל. ראתה המנורה את הפסל ומיד כבתה. כי אמרה: 'לא אתן את אורי הטהור על הפסל הנבזה הזה!'" ("כד השמן" 1929) בספר הביבליוגרפיה של יצירת לוין קיפניס, שערך אליהו הכהן (ושבו השמשתי לצורכי התיארוך כולו), מכונסים למעלה מ-4800 ערכים. לדבריו מדובר בהיקף יצירה נדיר, אפילו במונחים עולמיים. מן הסתם הצדק עמו. אך מופלאה יותר היא עובדת הישרדותן והתקבלותן של היצירות הללו גם לאחר שישה דורות. ומה זה אומר עלינו? על הילדים שהיינו ועל הילדים שהבאנו לעולם? אולי בכל זאת הילד שהקשיב לסיפור "מעשה באפרוח שהלך לבקש אם אחרת" בשנת 1920 לא כל כך שונה מהילד שמקשיב לאותו סיפור היום?        

——————–

ד"ר ורד טוהר מרצה במחלקה לספרות עם ישראל שבאוניברסיטת בר-אילן קורסים בתחומי חקר הסיפור היהודי וחקר ספרות הילדים העברית, עוסקת במחקר השוואתי של ספרות הילדים העברית ובמחקר של ההיסטוריה של ההתקבלות של האגדה היהודית המסורתית, במיוחד בעיבודים של סיפורי המקרא והמדרש בימי הביניים המאוחרים.