עם סוף האביב, כאשר פרחי החורף כבר חנטו את פריים ומתחילים לפזר את זרעיהם לקראת מחזור צמיחה חדש, עולה ומתבלטת בנוף בעמודיה הגבוהים החוטמית הזיפנית. עמודי התפרחת יכולים להגיע לגובה 3-2 מטרים, וייחודו של הפרח בגובהו הרב.
בעונה זו של תחילת הקיץ הוא בולט מאד ומקשט את הנוף בצבעיו הוורודים. שמה ניתן לה על שום הזיפים הרבים שמכסים את כל חלקיה: הגבעול, העלים והפירות.
חוקר צמחי ארץ ישראל, אפרים הראובני, כינה אותה בשם "ורד הקציר". מכיוון שהיא מתחילה לפרוח עם תחילת קציר החיטה ומסיימת את הפריחה עם סופו. השם נקלט היטב ונפוץ בפי אוהביה. גם הרמב"ם, בפירושו למשנה, זיהה אותה כצמח שנוטף ריר רב מגבעולו ושימש כתרופה לריפוי פצעים.
החוטמית היא ממשפחת החלמתיים, והפרי מזכיר בצורתו את פרי החובזה – שהיא החלמית המצויה, וניתן לאכול את ניצני הפירות והפרחים בעודם צעירים חיים או מבושלים."ורד הקציר" שכיח מאוד בצדי דרכים באזור הים תיכוני, בתחום שבו יורדים 400 מ"מ גשם בשנה.
——————————-
אראלה יצאה לגימלאות לאחר 35 שנה כגננת חובבת טבע ומורשת, והיא מדריכה בהתנדבות בגן הבוטני ובגן הלאומי בית שערים.