בכל שנה באביב – צהוב, עסיסי וזוהר בשמש – היה שסק?
להגיד שסק - זה כמעט כמו להגיד "גנן גידל דגן בגן, דגן גדול…" מקור העץ בדרום מזרח סין, הוא גדל גם ביפן, בישראל, בברזיל ועוד. בבאנגלית הוא נקרא: לוקוואט Loquat, בספרדית ובאיטלקית – נספולה, מושמולה (ברוסית) או מיספל (בגרמנית).
כשהיינו ילדים ו"שיחקנו בחולות על שפת המים הכחולים", קראנו לו אסקדיניה. היינו מסתובבים בחצרות יחפים וקוטפים את הפרי מהעצים שבשכונה. היום זהו שסק-קצר-מועד. תקופת הפרי הבשל היא רק אפריל–מאי, זמן ממש קצר לפרי שלא ניתן לאכסנו בקירור. בגלל תכולת הסוכר, החומצה והפקטין הגבוהים אפשר היה אולי לעשות ממנו ריבה, אבל הגלעינים הגדולים והקליפות…
חשיבותו של השסק רבה: הוא מכיל אשלגן לאיזון לחץ הדם, למאזן הנוזלים בגוף, מקל על התכווצות שרירים. מכיל גם קרוטנואיד (הפיגמנט הצהוב-כתום) שיוצר בגוף ויטמין A – מוזכר במחקרים על הפחתת הסיכון לחלות בסרטן המעי הגס, וגם לראייה תקינה ולבריאות העור.
ישנם בארץ המוני זנים של שסק יפייפה, האשכולות והפירות גדולים – אם הצליחו לשמור עליהם מכוסים ברשתות מציפורים ומעטלפים, שגם הם מחפשים את רמת הסוכר הגבוהה שבפרי 10%.
ולמרות האמור לעיל – יש כאלה שכן מכינות ריבת שסק לחצו כאן
מאד אוהבת , תודה
איזה יופי…