בחזרה לשורשים – אל אמנות הפיסול
על זרועותי הולכים ומיטשטשים קווי האזיקים של עשרים וחמש שנות עבודה שמהן השתחררתי לאחרונה, ומתמזגים בכתמי הזמן שמודיעים לי יום-יום: עכשיו זה הזמן שלך! עכשיו את עושה את מה שבאמת את כל-כך אוהבת ולא יכולת קודם…
בעצם זה לא הכי מדויק. כל השנים הצלחתי ומצאתי לי זמן לשלב אימהות, אמנות ועבודה, גם כשעבדתי כמורה יועצת וכמטפלת משפחתית וגידלתי ארבעה בנים וכלב, כמובן בשותפות מלאה עם בן-זוגי. אבל על שאר הרוח היצירתי אף פעם לא ויתרתי, או יותר נכון לומר, זה תמיד היה שם, חזק ממני ופורץ החוצה בכל פעם בלבוש אחר…
היום, כסבתא לתשעה נכדים, אני חוזרת ביתר שאת למקום שממנו התחלתי – האמנות. הפיסול הפך לאחד מעיסוקי האמנותיים, ומותיר לי לשלב בו גם רוח שטות והומור שנועדו מן הסתם להרחיק אותי מהזקנה – העננה הזאת שאינני יודעת איך לגשת אליה בכלל, ואולי מחר בבוקר היא פשוט תיעלם…
ההשראה לפיסול המקהלה נולדה בעקבות נסיעתו של בעלי לחו"ל, במסגרת עיסוקו שליחת מקהלות לפסטיבלים בחו"ל. החלטתי להעניק לו מקהלה פרטית אחת בבית…
לכל הכתבות של מיכל שיש לחצו כאן
