בולים השווים מיליונים – איסוף בולים – מלך התחביבים ותחביב המלכים

ביוני 2014 נמכר בול גויאנה הבריטית ב-9.5 מליון דולר. הבול, שערכו הנקוב היה סנט אחד, הונפק במושבה הבריטית שבצפון מזרח אמריקה הדרומית בשנת 1856, והוא היחיד ששרד מההדפסה המקומית. זהו הבול שנמכר במחיר הגבוה ביותר עד היום, והוא נמנה על קבוצה "מיוחסת" של בולים נדירים, כמו בול מאוריציוס משנת 1847, הבול  השוודי 3 סקילינג שהודפס בטעות בצהוב, הבול האמריקני "הג'ני ההפוך" משנת 1918 שמופיעה בו תמונת מטוס הפוכה ואותר ממנו רק גליון אחד של 100 בולים, ועוד מספר בולים בעלי מכנה משותף שלהם של יחידים ונדירים – מה שמשפיע על ערכם המסחרי שהולך ומאמיר ממכירה פומבית אחת למשניהָ. 

מהו סוד קסמו של התחביב שסחף כמעט את כולנו, העשיר את ילדותנו והפך למפעל חיים בקרב קבוצת  אספנים שחקרו, השקיעו וטיפחו את אוספיהם? 

ראשיתה של הסאגה הבולאית החלה ב-1840 באנגליה עם הולדת הבול הראשון "הפני השחור" שכשמו כן  הוא – מודפס  בשחור כשבמרכזו  דיוקנה  של המלכה ויקטוריה. מחירו  היה פני אחד – מחיר אחיד למשלוח מכתבים עד 20 גרם לכל רחבי אנגליה. הדפסת בולי הפני השחור הייתה שיאה של רפורמה דוארית  שהובילה למהפכה בתחום העברת המסרים הדוארית, והתפשטה במהירות לכל מדינות העולם. עד להנהגת הרפורמה, שבראשה עמד סיר רולנד היל, על הנמען היה לשלם עבור משלוח המכתב. ברצותו שילם ולעתים מיאן לקבל את המכתב ולא שילם –  ובנוסף עלות המכתב הייתה גבוהה מאוד בכפוף לתחנות מעבר, הוצאות מנהלתיות ופטורים שונים של חברי פרלמנט ומקורבים שלטון. כל אלה גרמו לסרבול, לחוסר יעילות ולהפסדים כספיים לרשויות הדואר –  מצב שחייב שינוי תודעתי מהפכני בתחום המשלוח הדוארי.

הנפקת הבולים, בדומה להדפסת הכסף, היא הליך ממלכתי אשר משמש בידי המדינה גם כערוץ תקשורת בקרב אזרחי המדינה מחד וביטוי ויזואלי לאופיה וייחודה של המדינה בקרב מדינות העולם מאידך. לא בכדי הנושאים על גבי הבולים מספרים את סיפורה של המדינה המנפיקה ודי בעיון מעמיק בבולי מדינות רבות כדי ללמוד על התרבות, הכלכלה, הפוליטיקה כמעט כמו באנציקלופדיה.

תחביב הבולאות החל להתפשט זמן קצר לאחר הופעת הבול הראשון, והפך ברבות הזמן למצרך תרבותי ולפריט אספנות אטרקטיבי שסחף קטנים כגדולים. התשוקה לאיסוף מונעת כנראה על ידי יצר האספנות הטמון באופי האנושי, בין שמדובר בפריטי אמנות, במכוניות עתיקות, במטבעות או בבולים. יש שיעשו זאת להשקעה, חלקם להנאה, רבים לשם לימוד ומחקר. המשותף לכולם –  הקצאת זמן, משאבים ושיגעון לדבר.

תחומי האיסוף בענף הבולאות מחולקים בעיקרם לשלושה: בולאות מסורתית, תולדות הדואר ואספנות תימטית (נושאית). באיסוף המסורתי האספן יתמקד בבולי מדינה מסוימת על פי סדר ההנפקה הכרונולוגי כאשר הדגש הוא על הבול עצמו, תשניות  [שגיאה מוגבלת בהיקפה שאירעה בתהליך הייצור] והשימוש שנעשה בו. אספן תולדות הדואר יעסוק בפריט השלם שעבר בדואר: המעטפה, הבול, החותמת, התעריפים, נתיבי העברה סימונים שונים על המעטפה וכדומה. בבולאות התימטית האספן יתרכז בנושא מסוים ויחקור אותו לעומק תוך התייחסות לבולים, לחותמות ולפריטים מכל העולם שיסייעו בידו לגבש תמונה כוללת בנושא שבחר.

מהאמור לעיל למדים שתחביב איסוף הבולים אינו "אגירה" של בולים מכל הבא ליד. קיימת לוגיקה מובנית שלפיה הבולאי בונה את אוספו. התייחסות זאת מצריכה מחשבה, חיפוש ואיתור פריטים המשלימים את האוסף, הכרה של חוקי התצוגה הבולאית וניסיון נרכש מהשתתפות בתערוכות מקומיות ובין לאומיות.

יש גם להביא בחשבון שלרבים מהאספנים אין רצון, זמן ומשאבים כספיים לבנות אוסף מסודר ומאורגן על פי החוקים והכללים שהוזכרו לעיל. אלה בונים את האוסף שלהם על פי טעמם האישי ומוצאים סיפוק בעיסוק בבולים בזמנם הפנוי. ואמנם, בהתאחדות בולאי ישראל מנסים לתת מענה ותמיכה לאספני הבולים ברמות האיסוף השונות שבהם הם נמצאים. את "המקצוענים" והמציגים בתחרויות הבולאיות אנחנו מעדכנים בחידושים מעולם הבולאות העולמי, מארגנים הרצאות ורבי שיח, מעודדים ומלווים אותם בתחרויות בארץ ובחו"ל. לשאר האספנים אנו מייעצים ומספקים את המידע לגבי התחזוקה, השימור ואופן איסוף הבולים ומאוד מעודדים את שדרוג האוספים לרמות של תצוגה בולאית תקנית.

——————–

לילך גלעד, התאחדות בולאי ישראל   www.israelphilately.org.il