הַפַּארְק מְשָנֶה אֶת פָּניו – מאת מיכל שיש
הפארק משנה את פניו
הבִּיצָה מתייבּשת
גזעי עצים מתקלפים
מציירים צורות פָּנים.
לצדי הדרך, השדות
צהוב וחום בְּשורות
מידם נגזלה אחרונת התבואה
עם ריח של פעם, שריד לפליטה.
חלזונות יונקים לשד עץ עד תום
ותופסים מחסה אחרון מן החום.
מכל צד נבנים מגדלים
המגרשים שתולי מנופים
מפלצות הענק מאיימות לכבּוש
את מה שפעם ניתן היה לחרוש.
הצבעים מסביב משתנים לסירוגין
בשמַיִם ענני שווא אפורים
שמש שקיעה שולחת קרניים
כאילו נפרדת ממני בינתיים.
מן הבִּיצָה קרפדה אחרונה
משמיעה רקוויאם לאביב,
"אהבת העונה".
