אז גוגל ניצח את האקדמיה ללשון העברית!

אז גוגל ניצח את האקדמיה ללשון העברית! נפלו השמים! זאת המשמעות של "הוסיפו וו"ים ויו"דים כמה שתרצו", גם לפי הפרשנות של "כל המוסיף גורע" (פרשת ויקהל-פקודי, תשס"ד סנהדרין כט, ע"א ).

יש לי בקשה אחרונה לפני הרס המקורות הכתובים והעתיקים – ויש שיאמרו הקדושים – של השפה העברית – רק  אל נא תכתבו צוהריים. כי מילים ארוכות ועמוסות בסימני אהו"י זה ממש מנוגד לחיסכון בנייר לשם להצלת העצים בעולם "הירוק" תמיד.

העברית היא שפה קשה. תמיד היתה/הייתה/היייתה. למעשה, בזמן שהעולם טיפס ועלה בקלילות אל מלאכת הקיצורים בלחיצת מקש אחת, למשל, Cntrl , Del , Ins תוך העדפת אותיות העיצורים – consonants ולא vowels – האקדמיה ללשון העברית ישבה וטרחה וחשבה כיצד להאריך את המילים בעברית! וכשבראשה מורים, עורכים ולשונאים, האקדמיה מתמידה בעקשנות לתקן כל מילה כתובה לפי כללים נטולי כל קשר למקורות הלשון העברית. מה בעצם השתנה היום שבהינף יד פתאום הכול כשר? מדוע להעמיס על מילים שנכללו במשפחות מילים כמו מַיִם, שמַיִם, חַיִל, דַיִש, קַיִט, חָכְמָה, עָצְמָה, תָכְנִית, יָזְמָה – מיליון תוספות אהו"י טפלות למשמעות אותיות השורש שלה? במקום פשוט "בצהרי היום" קיבלנו "בצוהריים" – מילה ארוכה כאורך הגלות עם עודפי אותיות וסימנים לא חשובים. למה, מה קרה? האם יש מישהו, צעיר ככל שיהיה, שיחשוב שהכוונה במילה צהריים לשעת ערב קרירה? מדוע לא לכתוב פשוט את המינימום – הגיעה שעת הצהרים, הרימו ידים! תסמכו עלינו, חברים מלומדים באקדמיה ללשון העברית, ועל האינטליגנציה של הילדים החכמים ושל בני הנעורים. כך או אחרת – כולנו נעבור למקלדת. לפחות תישארו נאמנים לשפת התנ"ך, המקרא, ללשונו של המשורר הלאומי ביאליק, לאִבּן גבירול – הרי ראשית שפתנו כעם נכתבה ב"כתיב חסר".

חוץ מזה, ברגע זה ממש, היום בשעת הצהרים [הן לא תצפו שנכתוב מילה כה שימושית בצורה הארוכה והמייגעת צוהריים] כל תלמידי בתי הספר לגיליהם, בארץ ובחו"ל, בכיתות היסוד, בחטיבות הביניים ובהכנה לבגרויות – יפסיקו לדשדש ולחפש ולנקד ולמלא "כתיב חסר" לפי כללים שכל עיסוקם בעצמם בלבד ואינם תורמים להבנת הנקרא. שחררו אותנו מהעיסוק הטפל ומשנים ארוכות של לימוד הכללים החדשים. במקום זה למדו אותנו לקרוא תווים ולנגן, למדו אותנו להבין את שפת הערבית או אפילו סינית. בואו נתקדם למאה העשרים ואחת, אנחנו כבר כאן.

ואם מישהו רוצה להיזכר בשפתו היפה והחגיגית של ביאליק –  לחצו כאן ונסו לקרוא את הסיפור השנון בחרוזים "התרנגולים והשועל"   אָז נָסוֹג הַשּׁוּעָל מְעָט / וַיִּשְׁאַל אֶת הַתַּרְנְגֹלֶת בַּלָּאט / "וְאַיֵּה שְׁלָלֵךְ אַתְּ?" – "זְנָבְךָ, שׁוּעָלִי, נָפַל בְּגוֹרָלִי / הוּא יִהְיֶה שְׁלָלִי, לָכֵן עַתָּה יָצָאתִי לִקְרָאתֶךָ / הִנְנִי, הִנְנִי עָלֶיךָ!"