"שמורת הקופים" – מבצע הצלת קופי מקוק ארוך זנב רגע לפני שליחתם לניסויים בארה"ב

ניצולים ראשונים מחוות מזור: קופות שנחטפו ממאוריציוס והוחזקו בשבי שנים רבות הועברו למקלט הקופים בבן-שמן בחסות המשרד להגנת הסביבה. צילום: שלומי כהן 

 "שמורת הקופים" נוסדה אחרי מאבק ממושך לשם הצלת כ-1300 קופי מקוק ארוך זנב משליחתם לניסויים, רובם מיותרים, בארה"ב.

המאבק, הניצחון והפדיון

הכול החל בבני יובל, שמילדותו אוהב חיות ופעיל למען זכויות בעלי החיים באשר הם. בהיותי אדם מאוד פרגמטי, ממוקד ובעיקר עסוק, הותרתי ליובל את העיסוק בנושאים חשובים אלו בעוד אני מנהל ארגונים גדולים ומערכות עתירות בעיות וזוללות זמן. המפנה החל לפני כשלוש שנים, כאשר עמותה שבה פעיל יובל, "מאחורי דלתות המעבדה", הצליחה לשכנע את השר והמשרד להגנת הסביבה להפסיק את פעולתה של "חוות מזור".

"חוות מזור"  עסקה ביבוא קופים שניצודו במולדתם – לרוב ממאוריציוס – ויובאו לישראל על מנת להתרבות ו"לייצר" קופים צעירים שיוצאו לניסויים  במעבדות בחו"ל: ניסויים רפואיים, קוסמטיים וגם ניסויי רעילות. העיסוק בגידול ויצוא לניסויים נאסר חוקית בישראל מאמצע חודש ינואר 2015. 

בד-בבד עם ההחלטה להפסיק ולסגור את החברה ליצוא קופים לניסויים מישראל לחו"ל, הייתה אמורה הממשלה להחליט מה ייעשה עם הקופים שייוותרו בחווה עם סגירתה לפעילות מסחרית. אולם החלטה כזאת לא התקבלה. במקום זאת הקל היועץ המשפטי לממשלה על התנאים למתן היתר לייצוא מתוך ציפייה שבעלי החווה יעשו ככל שביכולתם למכור את הקופים לפני המועד האסור, ואז לממשלה לא תהיה הוצאה על המשך הטיפול בקופים שבחווה.

כאשר נודע לי הדבר, ולאחר שיובל רון ומנהלת העמותה, ענת רפואה, פנו אלי להציע פתרון למניעת יצוא הקופים, נרתמתי למשימה והקמתי יחד עם חברים ואנשים אכפתיים, בהם משפטנים, אנשי עסקים ואקדמיה, חברה לתועלת הציבור שנקראת "שמורת הקופים". אותה חברה נטלה על עצמה את המשימה לגייס כסף ותמיכה להצלת הקופים והשארתם בארץ בשמורה שבה יחיו ב"דיור מוגן" לשארית ימיהם – ברווחה, בבריאות טובה ובביטחון אישי שלא יישלחו לניסויים – לא רפואיים, לא קוסמטיים ולא ניסויי רעילות. במקביל הוקמו צוותים של החברה שהחלו לחפש ולבדוק מקום שניתן להקים בו את השמורה, ליזום קמפיין לגיוס כספים באינטרנט, ואני טיפלתי בגיוס תורמים. ואמנם לפני כחצי שנה מצאתי ישראלי לשעבר, איש נפלא ומלא חמלה לבעלי חיים, בשם עדי גיל. עדי היגר לארצות הברית ועשה את הונו בהוליווד, אבל אינו יושב על זרי הדפנה אלא מקדיש חלק מהונו להצלת בעלי חיים ושמירת הסביבה הימית. ניתן לקרוא על פועלו בעניין זה בערך My Ady Gil  בויקיפדיה.

אחרי מספר שבועות פנו מנהלי החווה לרשות הטבע והגנים, הממונה על מתן היתרי היצוא לקופים, וביקשו לייצא חלק נכבד מן הקופים, ולאחר דיון ובדיקה, בקשתם אושרה והקופים כבר כמעט היו בדרכם למעבדות הניסויים. בשלב הזה נכנסנו לתמונה, השלמנו משא ומתן שהתחלנו בו לפני כשנה וחצי עם בעלי החווה, ועדי גיל העביר את הכספים הנדרשים. כעת הקופים שלנו. אנו מתארגנים לשלב ב שיכלול איתור מקום להקמת "שמורת הקופים", הקמת מתחם שיכלול גם מרכז מבקרים, ומקום ללימוד וחינוך לחמלה ולהצלה ולשינוי המדיניות הממשלתית כלפי הסחר בבעלי חיים, כולל הקמת פרויקט חינוכי בבתי הספר.

————–

עמוס רון, לשעבר מנכ"ל רשות הנמלים והרכבת. על הנעשה בעולם בנושא זה  קראו כאן  http://www.buav.org/