הלב הישראלי במערב אירופה, הרגליים בשוליים המזרחיים והדרומיים של היבשת – תמונת מצב חברתית לשנת 2014
אלה הממצאים העיקריים בדו"ח:
1. ישראלים אוהבים למצב עצמם כחלק ממערב אירופה, אלא שבמרבית המדדים החברתיים והכלכליים, אנו ממוקמים בשוליים המזרחיים והדרומיים של היבשת. למשל, ההכנסה הפנויה החציונית של משקי הבית, התמ"ג לנפש והשכר הממוצע במשק - דומים למדינות סלובניה, ספרד, יוון וצ'כיה. כלומר, שיעור העוני בישראל מרחיק אותנו מאוד מ"המערב" אל ארצות דרום אמריקה, בין מקסיקו לצ'ילה.
2. בעשור האחרון (2013-2004) צמחה כלכלת ישראל יותר מכלכלת ארצות מערב אירופה. אולם הצמיחה לבדה לא מקרבת אותנו אליהן: ראשית, על מנת להגיע לרמת החיים שם, על ישראל לצמוח בקצב גבוה מהנוכחי; שנית, על מנת שרמת החיים של כל הישראלים תעלה, על פירות הצמיחה להתחלק באופן שוויוני הרבה יותר. ישראל אינה ממצה את פוטנציאל הצמיחה שלה בין השאר בגלל היעדר הסדר מדיני עם הפלסטינים ובגלל השכיחות הגבוהה של עימותים אלימים אִתם. שתי האינתיפאדות גרמו לפגיעות במשק הישראלי; וכן עימותים מוגבלים יותר, כמו המבצעים "ימי תשובה" (2004), "קשת בענן" (2004), "גשם ראשון" (2005), "גשמי קיץ" (2006), "חורף חם" (2008), "עופרת יצוקה" (2009-2008), "עמוד ענן" (2012) ו"צוק איתן" (2014). ההשלכות הכלכליות הישירות של כל אחד מעימותים אלה היו אמנם מוגבלות (בנק ישראל מעריך ש"צוק איתן" צמצם את התמ"ג ב-0.3%), אך הצטברותם פוגעת לטווח הארוך בקבוצות באוכלוסייה ובחבלי ארץ רבים, ויוצרת אווירה של חוסר יציבות.
אופן חלוקת ההכנסה הלאומית הוא קושי נוסף להעלאת רמת החיים של כלל הישראלים. בעשור האחרון לפחות, במקום שפירות הצמיחה יחלחלו כלפי מטה, כטענת קברניטי המשק, הם מחלחלים, כלפי מעלה. חלקם של המעסיקים בעוגת ההכנסה הלאומית גדל בעשור האחרון, מ-11% ל-15%, זאת על חשבון העובדים, שחלקם ירד מ-66% ל-62%. השכר היחיד שגדל מאוד הוא של המנהלים הבכירים: עלות שכרם שלהם גדלה בין 2010-2000 פי שניים ויותר. ב-2013, עלות השכר של המנכ"לים של 100 החברות הגדולות ביותר שמניותיהן נסחרות בבורסה התל אביבית ("תל אביב 100") עמדה בממוצע על סכום שנתי כולל של 6.158 מיליון ש"ח, שהם 513 אלף ש"ח בחודש.
3. העושר גדל גם הוא: בין 2003 ל-2013 גדלו הנכסים הכספיים שבידי הציבור ב-80% בערך, מ-1,704 מיליארד ₪ ל-3,048 מיליארד ₪ (במחירי 2013). בהיעדר נתונים על התפלגותם של נכסים אלה בין רובדי החברה, אפשר רק להעריך על בסיס הידוע מארצות אחרות כי חלק גדול מהם מוחזק בידי העשירון העליון ובתוכו, בעיקר בידי המאיון העליון והאלפיון העליון.
4. ישראלים רבים מדי מקבלים שכר המוגדר על ידי ארגון ה-OECD כנמוך, לעומת זאת: עד שני-שלישים מן השכר החציוני. ב-2012 עמד השיעור על 22.1%, והוא הציב אותנו קרוב לתחתית סולם ה-OECD – מקום שלישי מלמטה.
5. שכר נשים חודשי, שב-2003 עמד על 62.2% משכר גברים חודשי, עלה ב-2013 ל-68.1%. הפער המגדרי בשכר השעתי, לעומת זאת, יציב למדי ועומד על 15.5%.
6. שכרם של שכירים אשכנזים ירד ב-2013, מ-42% מעל הממוצע ל-32% מעל הממוצע. שכרם של שכירים מזרחים נותר ללא שינוי והוא עומד על 11% מעל הממוצע. ואילו שכרם של שכירים ערבים נמוך בהרבה מהממוצע ונע מאז 2008 בין 68% ל-67% מן הממוצע.
7. שיעור האבטלה הארצי, שמשקף בעיקר את היישובים היהודיים במרכז הארץ, הוא נמוך: פחות מ-6%. כאשר מתרחקים מהמרכז, שיעור דורשי העבודה גדל והולך מאוד, בעיקר ביישובים ערביים ובחלק מעיירות הפיתוח: רהט (33.3%), אום אל פחם (30.8%), עראבה (27.8%), סח'נין (24.8%), טמרה (23.9%), מגאר (23.9%), ירוחם (16.4%) ודימונה (15.4%).
8. ממשלת ישראל אינה מאזנת את התוצאות הבלתי שוויוניות של הצמיחה. ההוצאה הממשלתית (כולל רשויות מקומיות), שעמדה ב-2013 על 41.3% תמ"ג, הציבה את ישראל בדבוקה אחת עם ארצות במזרח אירופה וארצות בעלות מסורת של הוצאה ממשלתית נמוכה כדוגמת ניו זילנד וקנדה (שהוצאותיהן לביטחון נמוכות מאלה של ישראל). ואילו ההוצאה הסוציאלית של הממשלה (קצבאות, שירותים לתינוקות, קשישים ונכים והטבות מס) עמדה בישראל על 15.8% תמ"ג, קרוב לתחתית סולם ארצות ה-OECD.
כאשר השר סילבן שלום קרא לעבר ראש הממשלה בנימין נתניהו "שלח את הבן שלך להיות פחח" הוא שיקף מציאות רבת שנים שבה מסלולים מקצועיים או טכנולוגיים מאפיינים בדרך כלל יישובים ושכונות של משפחות מעוטות הכנסה. בדיקה שערכנו של מיקום בתי הספר של שתי רשתות החינוך המקצועי הגדולות בישראל, אורט ועמל, העלתה כי מתוך 159 בתי ספר של שתי הרשתות הללו, 113 (71% מסך הכול) היו ממוקמים ביישובים בעלי דירוג חברתי-כלכלי נמוך: 35 ביישובים ערביים, 43 בעיירות פיתוח ו-35 נוספים ביישובים אחרים המדורגים באשכולות החברתיים-כלכליים הנמוכים, 1 עד 5. במרבית היישובים המבוססים, במידה ויש בתי ספר מקצועיים הם ממוקמים בדרך כלל בשכונות "הדרומיות".
