לזכרו של אבי – סמלי השפע והפריון על שולחן המימונה – אידָא יחבוּק מן בַּאב, דַאר יְקַבְּלוּךָ

אם יאהבוךָ על סף הבית, יקבלוךָ בכבוד בתוכו

לאבי שכננו היה לב פתוח ורחב, תמיד חיוך ומילה טובה לילדים שלנו שגדלו יחד, לחברים ולידידים שנפגשו בדרכי החיים, בחול ובחגים, ובאופן יוצא דופן – היו לו המון חברים וידידים. ביתם של אבי ואלגרה היה פתוח כל השנה, אבל ליל המימונה היה הפסגה: סוג של התחלת שנה חברתית חדשה, מחיקת הוויכוחים הקטנים שבין שכנים, מחילת חילוקי הדעות הפוליטיים – על כל אלה כיסתה האהבה, הנתינה שהשתקפה בשפע המאכלים הטיפוסיים לערב המימונה, בצאת חג הפסח.

אנחנו השכנים והחברים התחלנו לחשוב על ליל המימונה כבר כשהתקרב חג הפסח. וכולנו, מכל תפוצות תבל, אשכנזים, מזרחים וצפון אפריקאים, תמיד היינו בטוחים שגם השנה אלגרה תעשה מימונה, ואנחנו נקפוץ לביתם לטעום, ללגום, וכמו בימינו – גם לצלם את כל היופי הזה: שולחן המימונה – שעליו שפע המאכלים המסורתיים שעוברים מדור לדור, בתוספת וריאציות על נושא של ריבה, או סוגים אחדים מכל מאכל מסורתי, שעבר מסבתא של אבי, לאמא של אבי, לאשתו אלגרה ולבנותיו. 

שולחן המימונה של אבי ואלגרה הוא שיר הלל לשפע תוצרת האביב הירוקה-לבנה, המתוקה והעשירה, המסמלת את השפע והפריון שבליל המימונה 

"זאבן" – נוגט שקדים בצבע לבן

קנקנן חלב וסביבו חסה וירק

"שבקיה" – ערבסקת בצק מטוגנת וטבולה בדבש

תמרים ממולאים – באגוזים ומרצפן צבעוניים

"מעזון" – מרקחת של אשכוליות, תפוזים, תפוחים, גזר ועוד

צלוחיות דבש וחמאה

"מרוזיה" – צימוקים מטוגנים ומקושטים באגוזים

עוגיות בוטנים, קוקוס, שומשום, סיגרים מתוקים

"מופלטה" – טבולה בדבש וחמאה 

דג שלם מונח בתוך צלחת ומרופד בעלי חסה וירק

צלחת קמח מקושטת בשבעה נרתיקי פולים ירוקים

מגש קמח שבמרכזו כוס מלאה שמן וסביבה שבעה מטבעות כסף

שיבלים מפוזרות על השולחן

מגשי פירות תפוזים, תפוחים, לפת, גזר, סלק, חצילים וכדומה

נרות צבעוניים דולקים

ולעתים גם מאכלי מסורת המשפחה כמו "בריקסה" – פתיתים מבושלים בחלב וחמאה

קוסקוס בחלב ועוד.

————–

תודתנו לאלגרה ולילדים על המשך המנהג החגיגי והמאחד – יהי זכרו של אבי ברוך