"במכה הראשונה המנהלת מתערבת" – ריאיון עם מנהלת בי"ס יסודי נופים בחיפה
מנהג חדש בא למדינה בשנים האחרונות. הדבר היחידי כמעט שהורים שואלים את ילדיהם מדי יום הוא: "האם הרביצו לך היום בביה"ס?" וזאת התשובה אצלנו בשכונה מפי צעירים מרוצים – "במכה הראשונה המנהלת מתערבת".
זאת הסיבה שבחרתי לראיין את אסתי גרינבוך, מנהלת ביה"ס היסודי 'נופים' בחיפה. שמועות טובות, הורים מרוצים, התלמידים לומדים, ולפי הערכות ארציות במרשתת – אין בו אלימות!
בבוקר עמוס של יום לפני התחלת השנה שאלתי על אלימות בבית הספר. מניין זה בא? מי אחראי להתנהגות התלמידים בביה"ס וברחוב?
שקטה ובטוחה פורסת אסתי גרינבוך, מנהלת ביה"ס, משנָה סדורה, פרטנית ועקבית – התוצאות מדברות!
ש' – האם זה נכון?
אסתי –
זה נכון. אני מדברת על אקלים בית ספרי בתור התנאי הראשוני לקיום למידה. זה הדבר הראשון שחייבים לטפל בו, ואז הילדים יהיו פנויים ללמידה. בראש כל הדברים עומדת אחריותי כמנהלת לשמור על ביטחון הילדים ולמנוע מהם ובסביבתם אלימות פיזית ואלימות נפשית.
אני מאמינה שאני מחנכת 24 שעות ולא רק בשעות הלימודים. לכן הילדים יודעים שאני מתערבת גם בשעות אחה"צ והערב. אם שכנים מתלוננים – אני מטפלת והילדים יודעים. אני רואה את הכול כיחידה אחת. ילד שהגיע עם מטען מאירוע חריג שקרה בערב יום האתמול, בבית, עם השכנים, עם חברים – לא אוכל להתעלם מזה. לצערי הרב אנחנו חברה אלימה, דור אחר מדור ההורים. אני רואה ומרגישה את המציאות שהשתנתה.
לשם טיפול באקלים בית-ספרי נכון פיתחנו וחידשנו בו דברים רבים, מן השנה הראשונה (1996) להקמת ביה"ס ועד היום (2017):
• כתבנו אמנה בית-ספרית על ידי המורים, ההורים והתלמידים. היא עברה גלגולים אחדים במשך השנים, תחילה זכויות וחובות בלבד, ועם השנים נוספו גם כללי אכיפה. הנושאים הנדונים הם גדולים כקטנים ומותאמים לתקופה. למשל, החלטה שנוגעת למשחק בספינר. התלמידים דיברו והחליטו על כללי המשחק בספינר בביה"ס. אף שהדבר הקל ביותר היה לאסור עליו בכלל.
• בראש הנושאים עומדים כללי התנהגות, במיוחד בתקופה האלימה של ימינו, תוך גילוי נאות של הבעיות ותיקונן. הילדים של היום צריכים ללמוד, להבין ולקיים את חוקי ביה"ס. לומר שלום, בוקר טוב, תודה, וגם לראות שמישהו עצוב או פגוע.
• ההחלטות בכל הנושאים מתקבלות תוך שיתוף הילדים, בשיחת בוקר קבועה, תוך שמירה על שקיפות ועל הצבעה דמוקרטית. מידי בוקר מתכנסים 630 תלמידי ביה"ס ומעלים נושאים לדיון ולהחלטות. שיתוף הילדים משתקף בתוצאות.
• התהליכים בביה"ס נעשים תוך יצירת פעילות מגוונת במרחבי ביה"ס בזמן ההפסקות. יש סדר וחלוקה מסודרת של ההפסקות, של המגרשים ושל המרחבים. פיצלנו את היציאה להפסקות כדרך נוספת לטפל ולהעסיק את הילדים. הוספנו מרחבי פעילות – גן מוסיקלי, גינה אקולוגית, פינה חדשה בחורשה לאוהבי שקט, משחקים וספר, נוסף על משחקי הספורט והכדורגל. היציאה לגינה האקולוגית היא בשיעורים מסוימים כמרחב למידה, או בהפסקות מסוימות.
האמנה היא הבסיס החוקי להתנהלות בביה"ס. עם פתיחת ביה"ס בשנה הראשונה לקיומו כללה אמנת בית הספר רק זכויות וחובות. בהמשך נוצרה תוספת לשם אכיפת האמנה, ולא מזמן נוספה גם אמנה שהציעו הילדים, אמנת התנהגות בהפסקות ובחצר ביה"ס. כיום ילד שנמצא בביה"ס יודע את החוקים, וגם מדוע צריך חוקים. החוקים הם סוג של רמזורים להכוונת משתמשי הדרך. אין התנהגות כמו "עיצבנת אותי ולכן נתתי לך סטירה".
התהליך היה ממושך. מורים, הורים ותלמידים שאלו מה קורה אם לא מקיימים את האמנה. מה חסר בה. למשל, תלמידים אמרו שכתוב באמנה שמורה חייב להחזיר מבחנים תוך זמן מוגבל – אז מה קורה כשהוא לא מחזיר.
לקראת 2010 ישבו שנה מורים והורים [עדיין בלי הילדים] ולמדו להכיר את החיים האחד של השני ואחרי זה ניסחו את האמנה מחדש, כשהמטרה הייתה ליצור מערכת של אכיפת האמנה בפועל. חלק מן ההורים היו יותר קשוחים אפילו מן המורים. בסוף התהליך יצאנו עם הטיוטות לילדי כיתות ה' – ו' והם עברו על ההצעות, תיקנו את הטיוטות והגיעו לידי החלטה.
שיחת הבוקר בהתחלת כל יום. בכל בוקר יושבים 630 תלמידים בדממה מוחלטת בשיחת בוקר באמפי של ביה"ס, ושם אנחנו יכולים ללבן ולהעלות בעיות. למשל, בשנה שעברה התחיל הסיפור של הספינר, גם באמצע השיעור וגם בהפסקה. הכי קל היה לומר שלא יהיו ספינרים בביה"ס. אבל יש ילדים שנהנים מזה, לעומתם יש ילדים שזה מפריע להם בריכוז ובשיעור. אז מה אנחנו מציעים? ילדים מכל הכיתות, מא' ועד ו' עלו לדבר. ולסיכום – הלכנו להצבעה. הרבה מורים הצביעו עם הילדים אם להמשיך להתיר את הספינר בביה"ס ומתי. ההצעה הייתה להמשיך עם הספינר אבל לפי חוקים ומה קורה כאשר ילד מוציא ספינר בשיעור.
אנחנו עובדים עם הילדים על כללי התנהגות. בלי ויתורים. אין מצב שהורה יבקש לסלוח לבנו שהוא קטן ולכן הרביץ וכו'. אין דבר כזה להתעלם – זה כתוב במפורש באמנה, ואלימות מכל סוג שהוא אסורה. מדי בוקר, במפגש הבוקר הבית-ספרי באמפי בשבוע הראשון אני עובדת איתם על כללי התנהגות. אני חוזרת ואומרת כי חובתי כמנהלת להחזיר את התלמידים הביתה בריאים ושלמים. לכן אסורה אלימות מילולית ואלימות פיזית. אסור לפגוע בזולת, לא בגופו ולא בנפשו. יום אחד אני עובדת על הגוף – לילדים קל יותר להבין מה זה לא ליפול, לא להכות ולא לפצוע. ויש גם בריא ושלם בנפש. קל להבין פגיעה פיזית, לא להעליב, לא ללעוג ולא לפגוע, וזה כולל את המורים. 10 דקות לעניין האלימות. 
שיתוף ההורים. האחריות להתנהגות התלמידים מוטלת עלינו, החל במנהלת ביה"ס וצוות המורים והמחנכים, דרך ההורים של הילדים ועד הילדים בעצמם. שותפות של אחריות.
עם ההורים אני מדברת על הדוגמה האישית. אם הם חונים באדום-לבן, חוסמים לשכנה חניה או דוחפים את משמרות הזהב כדי לעבור – זאת אלימות שהילד מפנים לתוכו. ההורים ממהרים וזה מה שיוצא. אני גם מטלפנת להורים. אני הולכת עם האמת שלי, ועושה ומדברת לפיה. לכן אני גם דוגלת בשיתוף הפעולה עם ההורים.
מנהל בי"ס שאומר שאצלו אין אלימות, משקר. בוודאי שיש אצלנו אלימות, לא אכחיש, יש "מטומטם", "מפגר", בעיטות ברגל בכדורגל. זה גולש לשיעורים. פניתי לילדים שיכתבו אמנה לכללי התנהגות במגרש. והם כתבו ותלו במגרש ובכיתות. זאת הגנה. אין דבר כזה שילד יעשה משהו חמור ולא תהיה התייחסות. הילדים יודעים שהם חיים בעולם של חוקים.
אותו הדבר לגבי התנהגות במרחב הציבורי. גם פה אסור לעשות מה ש"בא לי". הילדים למדו לנקות אחרי מסיבות כיתה, ימי הולדת. אולי לא במאה אחוזים, אבל אם הגעתי ל-60% שמקיימים – דייני.
שכנה סיפרה שילדים ציירו גרפיטי על קיר ציבורי. אחרי בירור מי זה ובסופו של דיון, הילדים אמרו שיקנו צבע ויצבעו את הגרפיטי. וכך היה.
מה למדו הילדים? קודם כל שיודעים הכול, וגם שאנחנו מתערבים ודורשים את התיקון.
שנה טובה, מעצימה ובטוחה!
