מרוקו לא למרוקאים בלבד – רשמי טיול

יצאנו לטיול במרוקו. זוג יחיד שאינו ממוצא מרוקאי עם קבוצה על טהרת יוצאי מרוקו. חלקם ילידי מרוקו שחיפשו שורשים, והשאר בני משפחה אחת כולל המדריך.

את שמה של מרוקו העניקה לה העיר מרקש. אלמואחידון – שבטים מוסלמים קנאים ששלטו במגרב משנת 1146 ועד 1269 – שאפו לאסלם את היהודים והנוצרים. אלמואחידון נהגו להעמיד את אלה שאינם מוסלמים בין שתי שורות חיילים, שהצליפו בהם בשוטים תוך קריאות "מרקוש, מרקוש" (רוץ, רוץ) עד שנשברו והסכימו להתאסלם או שמתו מהמלקות. מרקוש/מרקש הפך ל"מרוקו", ועדות לאירועי הימים ההם הוא שמה של כיכר ג'אמע אל-פנא – כיכר המתים.

העיר מרקש, השוכנת לרגלי רכס הרי האטלס הגבוהים, נבנתה במאה ה-11 ולה צביון ייחודי, עיר חדשה לצד עיר עתיקה עם אתרים מפורסמים ושווקים מיוחדים כמו 'שוק האבודים' בכיכר המתים. זו כיכר דינמית שבשעות היום היא שוק מרוקאי ססגוני הומה אדם, תיירים ומקומיים. בשעות הערב היא הופכת למרכז בילוי ואוכל מהיר נוסח מרוקו עם לוליינים, זמרים, מאלפי נחשים וקופים, מגידי עתידות ורקדנים.

ממרקש יצאנו לטיול ג'יפים בטבע הפראי של הרי האטלס. בדרכי עפר וכבישי אספלט צרים חצינו  את עמק אוריקה דרך כפרי הברברים בעמק פורה לרגלי ההרים הצחיחים. הג'יפים הממוזגים טיפסו לגבהים בתוך נופים פראיים ובלתי נשכחים וביקור של תה ורקיקים מאפה בית אצל הכפריים החיים בהרי האטלס הצחיחים. חזרנו לפנות ערב למרקש מלאי התפעמות.

את מרוקו האוטנטית גילינו במופע הפולקלור שכלל אירוע בסגנון ברברי הטיפוסי ליושבי הרי האטלס. המקום נראה כלקוח מהאגדות, מסיפורי אלף לילה ולילה. "הפנטזיה" נפתחת בקבלת פנים באוהלים גדולים עם מארחים ומארחות מקומיים (נשים מדושנות שמתעקשות לצאת במחולות דווקא עם התיירים המבוישים). היו שם אמנים שניגנו בכלים אוטנטיים, רקדנים וזמרים ששרו להנעים לאורחים. אחר כך החל מופע של רוכבי סוסים, לוחמים ברברים שמציגים את יכולתם בפעלולי רכיבה ומטחי אש מרובים ארוכי קנה. סיפור המופע הוא נשף שעורך המלך לכבוד חתונת בתו הנסיכה. 

אחת הערים היותר מיוחדות במרוקו היא העיר פס שהשכילה לשמור על צביונה העתיק יותר משאר ערי מרוקו. הסיור ב"מדינה" הצפופה עם רחובותיה המפותלים היא גולת הכותרת של הביקור בפס. החיים שם כאילו עצרו מלכת לפני כמה מאות שנים. ה"מדינה" מחולקת לשווקים קטנים ואזורים מיוחדים על פי המקצועות השונים: רוקמים, צבעים, נפחים, בורסקאים, נגרים. הכול שם נעשה בעבודת יד ובכלים עתיקים. בטיול בין הסמטאות המפותלות פגשנו אמני רקמה ותפירה עוסקים במלאכתם. את הסחורות מעבירים על גב של חמור או פרד, או סבלים הנושאים על כתפיהם שקים ענקיים. ביקרנו בשוק הבורסקאים המצחין (קבלנו עלי נענע להריח כדי להפיג את ריחות העור בתהליכי העיבוד והצביעה. בהמשך ביקרנו באחד מארמונות המלך וב"מלאח" היהודי. אחת מנשות הקבוצה שעלתה לארץ כילדה, זיהתה את בית הוריה ואת המרפסת שעליה היו תולים ליבוש את הכביסה, צילמנו והתרגשנו יחד אתה. 

המשכנו דרומה לעבר מדבר סהרה באחד הימים המרתקים שהיו בטיול. יצא מפס מוקדם בבוקר לעבר עיירת הקיט איפראן השוכנת בגובה 1650 מטר מעל פני הים. זו שמורת טבע שבלב הרי האטלס התיכון. חצינו יערות ארזים ואלוני שעם. עברנו את מנהרת "הלגיונרים" וגלשנו לעבר מרחבי המדבר אל מפגש עם נוף אופייני של נאות מדבר עם דקלים, קאסבות וכפרים היושבים בשולי הסהרה. נסעו לאורך ואדי "הזיז" שמספק מים ונותן חיים לכל האזור. לקראת ערב הגענו למלון בסגנון מדברי ייחודי, כמו כפר של בתים קטנים עם שבילים ואולמות בעיצוב אוטנטי עשיר. כשעה לפני השקיעה, יצאנו בג'יפים דוהרים אל המדבר. שם למרגלות דיונת חול ענקית המתינו לנו בדואים עם גמלים. על גב הגמלים רכבנו במעלה הדיונה וטיפסנו עד הפסגה החדה כלהב. צפינו בסבלנות בשמש השוקעת לאיטה מעבר לאופק, כשהיא צובעת את השמים בפסי צהוב אדום שהופכים אט-אט לארגמן.