"ערבים רוקדים, זהות שאולה" – המלצה חמה לסרטו של ערן ריקליס על פי ספרו של סייד קשוע

משחק מצוין, סרט מצוין ובעיקר עצוב.

הסרט מספר על קורות ותלאות של ילד/נער ערבי מחונן שהתקבל לביה"ס למחוננים בירושלים, לשמחת הוריו. לקראת סופו של הסרט, התלמיד שכבר סיים את הבגרויות, מחליף את זהותו בזהות שאולה של חברו שנפטר מטרשת נפוצה, בעצה אחת עם אמו של החבר, עו"ד אזרחית.

סרט עצוב, למרות היותו מצחיק מדי פעם, נחמד, רומנטי, קצת מותח, אנושי, חכם – ולא מוכרחים לחשוב כך על הכול ובוודאי שלא לפי הסדר הזה. 

בביקורתו של אורי קליין מיום 27.11.2014 עולה התמיהה אם היה הכרחי להוסיף לשם הסרט גם את ההסבר "זהות שאולה", פן כינוי כזה יבהיל את הצופים. למעשה השאלה היא מדוע ניתנה לסרט הכותרת "ערבים רוקדים": האם הערבים מהלכים/רוקדים פה על גחלים? האם הם רוקדים-את-חייהם לפי צלילי מדינת ישראל? או אולי תלמיד ערבי בביה"ס לאומנויות נהנה מחיים קלים ועובר אותם בצעדי ריקוד?

גם כאן אין צורך לחשוב על סדר הדברים. יש פתרון!

"זהות שאולה" הוא פתרון ציני וטוטאלי למכלול הבעיות שפוגשים ערבים ישראלים רגילים: טובים, חכמים, משכילים, בעלי שורשים, מורשת וניסיון חיים. ציני? כל מה שצריך איאד הוא לומר "פ" במקום ה"ב", למצוא חבר נוטה למות, לקבור את עצמו ולהיכנס לדמותו של החבר. כמה קל. אפילו עוה"ד לענייני אזרחות רואה בזה פתרון  אידאלי.

המצב המורכב במדינת ישראל כיום על גווניה ועל שכניה ועל העולם כולו הוא ללא פתרון אפשרי נראה לעין. בדיוק כמו בכתבותיו של סייד קשוע כל שבוע בעיתון הארץ: ביקורת, ביקורת, כאילו שאר העולם מושלם, וגעגועים לארץ "שלנו" יחד.

—————-

בימוי: ערן ריקליס; תסריט: סייד קשוע, על פי ספרו; צילום: מיכאל ויסווג; מוזיקה: יונתן ריקליס; שחקנים: תאופיק ברהום, מיכאל מושונוב, דניאל קיציס, יעל אבקסיס, עלי סולימן, מרלן בז'אלי, לטיציה איידו, חליפה נאטור, נורמן עיסא, שירילי דשא, ראזי ג'ברין