לאן הערב? "המלבישה" – סוג של "ביקור הגברת הזקנה"

הצפייה בסרט "המלבישה" מזכירה את "ביקור הגברת הזקנה". הדמיון שזור לאורכו של הסרט, פחות בעלילה ויותר במוטיבים המשותפים לשתי היצירות.
טילי חוזרת לעיירת מולדתה כדי להתפייס עם אמה המתנכרת, הנחשבת כמשוגעת בסביבתה. כמו בכל פרובינציה, הידיעה על בואה עושה לה כנפיים, והכול מטילים דופי באם ובתה. נוספת לכך פרשה שהתרחשה בילדותה ומעוררת את זיכרונות כל הנפשות הפועלות, ובהמשכו של הסרט מתבהרת החידה מה קרה שם.
טילי, שלמדה עיצוב אופנה בפריז, מלבישה את נשות המקום בבגדים שמשנים את הופעתן החיצונית. בכך, ובזכות מקצועה, היא מאפשרת להם "להיראות אחרת", ובאופן אירוני היא "מייפה" אותן. בפועל, היא קטליזטור להסרת המסכות, להתערטלות, לגילוי הסודות.
סיפור האהבה של טדי וטילי הוא התרסה כלפי החברה הרכילאית, השופטת ללא רחם, וכמו ביצירות ספרותיות ותאטרליות גם כאן את האמת חושף "האיטי" המפגר של העיירה…
טילי הגיעה כדי לסגור מעגל עם אמה, אך הרצון שלה להיזכר מה קרה בילדותה הופך לכתב האשמה של החברה המתייגת, ואט-אט נחשפת האמת מה קרה בילדותה, ומתגלים החיים הטרגיים במשפחות השונות וביחסים של רבים מאנשי העיירה. כולם משלמים את המחיר, וטילי עוזבת, לא לפני מעשה הנקם שלה על העוולות שנעשו לה, לאמה, לטדי.
יש בסרט חלקים לא ריאליסטיים שמעניקים לסרט את האלמנט הקומי, ובעיקר משרתים את המסרים הביקורתיים והאירוניים.
משחק נפלא של קייט וינסלט ושל ג'ודי דיוויס המגלמת את מולי אמה. התסריט מבוסס על רב מכר של רוזלי האם.
בימוי: ג'וסלין מורהאוז
מאוד אהבתי.

—————–

על סרטים נוספים ומשמעותם לחצו כאן

ענת אור שפרן "חוויה מהסרטים" מרצה ומדגימה את הקשר בין הסרטים לחיים