לאן הערב? "האופה מברלין" סרט ביכורים מצוין

"האופה מברלין" הוא סרט ביכורים של הבמאי הישראלי אופיר ראול גרייצר, אשר חי ויוצר על הקו של ירושלים-ברלין. הסרט הוא תוצר של זיכרונות וחוויות אישיות של הבמאי בעולם, ונעשה במשך 6.5 שנות עבודה.
רוב הסרט מתרחש בירושלים הדתית, והוא נע בין ברלין לירושלים, בין חילוניות לדתיות, בין קדושה לחול, בין מותר לאסור.
הדברים אינם נאמרים. השתיקה יפה לכאב, לאבל, לטאבו, לשקרים ולסודות. הבחירה של הבמאי הייתה בטון מינורי ומאופק – בחירה מצוינת שיוצרת עוצמה.
תומאס הוא צעיר נוצרי גרמני המנהל קונדיטוריה בברלין ומתמחה באפיית עוגיות קינמון ועוגת היער השחור. כך אורן, אשר עובד עבור חברה ישראלית גרמנית, מגיע לקונדיטוריה כדי ליהנות מהטעמים המשובחים ומתאהב בתומאס.
תאונת דרכים בירושלים גורמת לתומאס להגיע למקום שבו גר אהובו. הוא מתחיל לעבוד בבית הקפה של ענת, אשתו של אורן. לאט לאט הוא מתחיל להכין עוגיות ועוגות שהופכות את בית הקפה למקום מבוקש.
במקום מילים יש עוגות ועוגיות, ופלפל ממולא ותבשיל חצילים בלקני. האוכל הוא המתווך בין הדמויות הכואבות את היעדרו של אורן. האוכל בסרט (ואגב, גם בחיים) מסמל רגשות, אהבה, תשומת לב, קבלת השונה.

ענת מתמודדת לא רק עם מותו של בעלה אלא עם כאב נוסף. בית הקפה הוא המפלט שלה. מוטי, אחיו הדתי של אורן מתגייס לעזור לאלמנתו ולאחיינו, איתי. יש לשער כי אורן הגיע מבית דתי והתפקר. נרמז כי אמו יודעת את סודו, ואף היא מנסה לייצור קשר עם תומאס דרך המטבח.

רובו של הסרט מתרחש בירושלים הדתית. כאב האובדן, השבר המשפחתי, והכאב של תומאס מוצגים מועצמים על רקע "קדושתה" של העיר. ירושלים שבה הקריאה "שאבס, שאבס" לפני כניסת השבת, ההקפדה על הפרדה בין בשר לחלב, ההקפדה על חוקי הכשרות – כל אלה נראים אירוניים, קטנוניים ומגוחכים לאור הטרגדיה האנושית, המחלחלת אל הצופה. הכאב נמצא כל הזמן באופן נרמז ובעיקר- דרך המשחק המעולה של שרה אדלר וטים קלקהוף.

לטעמי, הפלאשבק אל ספור האהבה של אורן ותומס לקראת סופו של הסרט מיותר, שכן הוא פוגע בעדינות עליה שמר הבמאי עד לשלב זה.

סרט אנושי, נוגע, מרתק. גאווה לקולנוע הישראלי.
שחקנים: שרה אדלר (ענת), טים קלקהוף (תומס) רוי מילר (אורן), זוהר שטראוס (מוטי), סנדרה שדה (אמו של אורן).

————

https://www.facebook.com/anatiorsh/?fref=ts